רע"פ 8662/02 טואב עופר נ. מדינת ישראל

המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בבאר-שבע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב, העלבת עובד ציבור, איומים וחבלה במזיד. על-פי כתב האישום, המבקש ואחיו העליבו שני עובדי ציבור, איימו עליהם, תקפו והיכו אותם במוט ברזל. כן תקפו השניים אדם נוסף, וגרמו נזק במזיד למספר מבנים. בית-משפט השלום הטיל על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ומאסר על-תנאי. ואילו על אחיו – אשר בית-משפט השלום קבע כי חלקו בעבירות רב מזה של המבקש, ואשר לחובתו עמד עונש מאסר על-תנאי בגין הרשעות קודמות – הוטל עונש של שנתיים מאסר בפועל.

המדינה ערערה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על קולת עונשו של המבקש, וטענה, כי העונש שהוטל עליו איננו הולם את חומרת העבירות. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחליט להחמיר בעונשו של המבקש כך שהוטלו עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, כאשר שאר רכיבי העונש נותרו כפי שקבע בית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי נימק את החלטתו בחומרת העבירות אשר ביצע המבקש, ואולם ציין, כי כדרכה של ערכאת הערעור, לא מיצה את הדין עם המבקש.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי התערב בפסק-דינו של בית-המשפט קמא, על-אף שלא הצביע על פגם כלשהו המצדיק התערבות זו; וכי בית-המשפט המחוזי התעלם מהמלצת שירות המבחן – אשר הוצגה בפני בית-משפט השלום – לפיה, הטלת עונש מאסר בפועל על המבקש תהיה בעלת השלכות הרסניות על מצבו הנפשי ועל משפחתו, מהעובדה שמדובר במעשה חריג וחד-פעמי שביצע המבקש, ומכך שאין לו הרשעות קודמות. כמו כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות ערעור זו.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, שכן, לא מצאתי בטענות המבקש עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי. מעבר לדרוש יוער, כי העונש שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי איננו נוטה לחומרא, ואין מקום להתערב בו.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא, ומשכך, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.