רע"פ 8707/06 ליאור אבקסיס נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית-משפט השלום באשקלון נטען, כי הוא ניסה לספק לעציר בבית-מעצר סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 18.47 גרם, אשר הוטמן בנעליים אותן ביקש המבקש להעביר לעציר. על יסוד עדויות מהימנות שהציגה התביעה, ולאחר שגרסת המבקש לפיה הולך שולל בידי אחר, נדחתה, הוא הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ובניסיון לאספקתו לעציר בבית-מעצר, עבירות לפי סעיפים 13, 19א, ו-7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973. למבקש נגזרו עשרה חודשי מאסר, והופעל מאסר על תנאי בן שישה חודשים, כאשר חודשיים מתוכם ירוצו באופן מצטבר, ויתרתם בחופף. נוסף לכך, נגזרה למבקש שנה מאסר על תנאי, והוא נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך שנה.

2.המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם טענה כי הרשעותיו הקודמות של המבקש, ובפרט בעבירות סמים למיניהן, עומדות לו לרועץ, ומשכך, לא ראוי היה להקל בעונשו. מנגד, הצביע בא-כוחו של המבקש על בעיות נפשיות מהן סובל שולחו, וביקש להותיר את העונש על כנו. בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל וש' דברת) קיבל את הערעור, והעמיד את עונשו של המבקש על שלוש שנות מאסר. מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, כאשר השגותיו מופנות כנגד חומרת העונש.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת היבט ציבורי לה נודעת חשיבות כללית, והחורגת מגדר עניינו של המבקש.

ההלכה הפסוקה קבעה עוד, כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, לקבלת רשות לערער בפני בית משפט זה . אף שלאותן הלכות נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו על המבקש נמנה עימם, ובפרט כאשר אין זו הרשעתו הראשונה בעבירות סמים, אשר הפכו לנגע שפשה במחוזותינו (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646; רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם).

הבקשה נדחית.