רע"פ 8709/07 זכריה אגבריה נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בנצרת הרשיע את המבקש, במסגרת הסדר-טיעון, בארבע עבירות של התיימרות כבעל סמכות, לפי סעיף 282(2) לחוק העונשין, ובשלוש עבירות של הסגת גבול המקצוע, לפי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. מעובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה המבקש עולה, כי לאחר שסיים את תקופת התמחותו, נכשל בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין, וחרף זאת הציג את עצמו כעורך-דין. בתוך כך, ייצג המבקש מספר אנשים בפני הערכאות, ניהל עבורם משא-ומתן משפטי

והעניק להם ייעוץ משפטי – פעולות אשר יוחדו לעורכי-דין. בית-משפט השלום כיבד את הסדר-הטיעון אליו הגיעו הצדדים באשר לעונש, וגזר למבקש 20 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח.

2.

בעקבות עונש זה, נפסל המבקש על-ידי וועדת ההתמחות של לשכת עורכי-הדין מלהתקבל כחבר בלשכה למשך שלוש שנים. בעקבות החלטה זו, פנה המבקש לשני אפיקים: האחד, הגשת עתירה מנהלית כנגד אותה החלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים; השני, הרלוונטי לבקשה דנן, ערעור כנגד גזר-הדין שהוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת. בערעורו עתר המבקש לביטול המאסר על תנאי נוכח העובדה שרכיב זה שבעונש עומד לו לרועץ, ומונע ממנו לפרנס את משפחתו כעורך-דין. עוד טען המבקש, כי בעקבות מעשיו הוא הורשע בדין משמעתי של לשכת עורכי-הדין, ומשום כך לא היה מקום להרשיעו שוב גם בהליך הפלילי. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי העונש שהושת היה מוסכם על הצדדים, וכי הוא ראוי ומאוזן בנסיבות העניין. עוד נקבע, כי העובדה שהמבקש הורשע בדין משמעתי אינה שוללת את האפשרות להעמידו גם לדין פלילי בעקבות אותם המעשים.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ואת בקשתו הוא מייחד לעניין העונש שנגזר לו. לטענתו, בשל מצבו הכלכלי הוא אינו יכול לשלם את הקנס שהושת עליו. עוד טען, כי לא שיער כי עונש המאסר על תנאי יהווה עילה לעיכוב קבלתו כחבר בלשכת עורכי הדין, עיכוב הנמשך כבר מספר שנים. כמו-כן, שטח המבקש שלל טענות והשגות כנגד התנהלותה של לשכת עורכי-הדין בעניינו, אך לא מצאתי מקום להביאן כאן נוכח העובדה כי הן אינן נוגעות להליכים נושא הבקשה דנן.

5.

דין הבקשה להידחות. ככלל, אין חומרת העונש מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ולא נמצאה לי עילה לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. העונש שהושת על המבקש היה מוסכם על הצדדים, ורק לאחר שנתבררו למבקש השלכותיו, החל להלין כנגדו. במצב דברים זה, אין מקום ללבן את עניינו בשלישית. כך או כך, העונש שהושת על המבקש אינו חמור כלל, אדרבא, מתון הוא, וגם מטעם זה אין מקום להתיר ערעור נוסף.

הבקשה נדחית.