רע"פ 8714/11 יוסי דנוס נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (עפ"ת 31252-08-11, כבוד השופט ר' בן יוסף ) מיום 3.11.2011, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט שלום לתעבורה תל-אביב-יפו מיום 22.6.2011 (תת"ע 28960/08 כבוד השופטת נ' פראג לבוא ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות ועבירה של אי ציות לשוטר. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 27.6.2008 בשעות הבוקר המוקדמות נהג המבקש במכוניתו. כשהגיע לצומת הרחובות רוטשילד ובר שאול בבת ים, סימן לו שוטר במדים לעצור לשם עריכת בדיקה שגרתית, המבקש לא ציית, וברח עם רכבו מהמקום. כשנעצר, נדרש המבקש לערוך בדיקת נשיפה, אך הוא סירב. ביום 22.6.2011 הרשיעו בית משפט לתעבורה במיוחס לו בכתב האישום. בשלב התשובה לאשמה, הודה המבקש בעבירת אי הציות, וכפר בעבירת נהיגה בשכרות. במסגרת הכרעת הדין, קבע בית המשפט כי הוכח בפניו שהמבקש נהג בשכרות, נוכח סירובו להיבדק בבדיקת ינשוף, סירובו לבצע בדיקת דם, יחד עם מאפייני השכרות שניכרו בו, ומכלול הנסיבות שקדמו לנהיגתו. ביום 13.7.2011 גזר בית המשפט על המבקש 30 חודשי פסילת רישיון נהיגה, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית; שישה חודשי פסילה על תנאי; שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

על פסק דינו של בית משפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. ביום 3.11.2011 דחה בית המשפט את ערעורו, וקבע כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה בוססו בעיקרן על קביעת המהימנות ביחס לעדותו של איש המשטרה, ואין הצדקה להתערב בהן. כמו כן, נקבע כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי עניינו מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית, הנוגעת לנסיבות המקימות את יסודות עבירת השכרות מתוקף סירוב לבצע בדיקה, ובכלל זה, מהי רמת האזהרה אותה נדרש שוטר להזהיר חשוד בביצוע העבירה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון בעניינו אף בפני ערכאה שלישית.

אומנם, המבקש טוען כי עניינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית וציבורית. אולם, לא כך הם פני הדברים. לטעמי, כלל איננו נדרשים בענייננו לסוגיה לה טוען המבקש. שכן, מפסק דינו של בית המשפט לתעבורה עולה, כי לאחר שמיעת העדויות נקבע כי עדותו של איש המשטרה הינה מהימנה, ואף נמצאו לה תימוכין בגרסת המבקש. השוטר העיד כי "הסברתי לו מספר רב של פעמים כי סירוב נחשב לנהיגה בשכרות" (ההדגשה הוספה, ס'ג''). נוסף על כך, המבקש אף סירב לגשת לבצע בדיקת דם, ולחתום על הטפסים השונים. לצד כל אלו, נמצאו בו מאפייני שכרות נוספים, ונדף ממנו ריח אלכוהול חזק. בנסיבות הללו, אני סבור כי בדין הורשע המבקש בעבירת נהיגה בשכרות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.