רע"פ 8716/11 שמעון בן אוליאל נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 44318-08-11, כבוד השופט ר' בן-יוסף , מיום 3.11.2011), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בתת"ע 24911-10 (כבוד השופטת נ' פראג לבוא ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. ביום 10.7.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה שיוחסה לו. לאחר ששמע את עדויות השוטרים שהיו במקום וכן את גרסתו של המבקש, קבע בית המשפט כי מהימנה עליו גרסת המשיבה וכן קבע, כממצא עובדתי, כי המבקש הכשיל במתכוון את בדיקת הינשוף. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא ביסס את טענתו שלפיה ביקש מהשוטרים לתת דגימת דם, והעדיף בהקשר זה את עדות עדי המשיבה. בנוסף, קבע בית המשפט כי המבקש היה שיכור גם לפי מאפייני שיכרות ומכוח התרשמותו הכללית של השוטר שלפיה הוא נמצא תחת השפעת אלכוהול כבדה. באותו היום הטיל בית המשפט על המבקש עונש של קנס בסך של 1,200 ש"ח, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים, פסילה מותנית ומאסר מותנה.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי לא מצא מקום להתערב בממצאי מהימנות שקבע בית המשפט לתעבורה. עוד קבע בית המשפט כי הקביעות בדבר סירובו של המבקש להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף ובדבר מאפייני התנהגותו הן קביעות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המבקש בנוגע לעונש שהוטל עליו.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית עקרונית שעניינה זכותם של נאשמים לעבור בדיקת דם על מנת לסתור את החשד בדבר היותם שיכורים. לטענתו, פנה מיד לאחר האירוע לבית החולים במטרה לעבור בדיקת דם אולם בית החולים סירב לבצע את הבדיקה ללא שוטר מלווה או אישור המשטרה לבדיקה. עוד טוען המבקש, כי פנה לתחנת המשטרה במטרה לקבל את האישור הנדרש, אך בקשתו נענתה בסירוב. לטענתו, יש לחייב את המשטרה לתת אישור לנאשם אשר מבקש ללכת באופן עצמאי לבית החולים ולבצע בדיקת דם אשר עשויה לשמש כראיה לזכותו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי, על אף טענותיו של המבקש, אינה מעלה שאלה מסוג זה. אמנם, המבקש מעלה שאלה בנוגע לחובת המשטרה לאפשר לנאשם לעבור בדיקת דם. אלא, ששאלה זו אינה מתעוררת במקרה שלפניי, שכן בסוגיה זו ממש קבע בית המשפט לתעבורה, לאחר ששמע עדויות, כי מקובלת עליו עמדת המשיבה שלפיה המבקש כלל לא ביקש להילקח למתן דגימת דם. קביעה זו היא קביעה עובדתית המבוססת על ממצאי מהימנות. מדובר בקביעה שבה לא נוהגת ערכאת הערעור, לבטח לא בגלגול שלישי, להתערב. לא מצאתי שמקרה זה הוא מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.