החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 879/09 בת ציון אברמוב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ענישה והקלה בעונש מאסר של אם חד הוריתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על גזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של אם חד הורית שהורשעה בעבירות התפרצות וגניבה ופריצה לרכב, ואשר מאסרה בפועל הועמד על 12 חודשים בערעור. נקבע כי חומרת העונש כשלעצמה והטענה לפגיעה בבתה הפעוטה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחתה אף היא.

העובדות

בית משפט השלום הרשיע את המבקשת בעבירות התפרצות לבניין מגורים וגניבה, פריצה לרכב וניסיון פריצה לרכב, ונגזרו עליה 18 חודשי מאסר ו-10 חודשים מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה בחלקו והעמיד את מאסרה בפועל על 12 חודשים, אף שקבע כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה אינו חמור. המבקשת טענה לפגיעה קשה בבתה הפעוטה משליחתה למאסר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם חומרת העונש כשלעצמה מקימה עילה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון?
  2. 2.האם שליחת המבקשת למאסר שתפגע קשות בבתה הקטינה מצדיקה מתן רשות ערעור?

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקבלת רשות לערער, ואף שהוכרו חריגים להלכה זו, עניינה של המבקשת אינו נמנה עליהם.

    ״כידוע ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקבלת רשות לערער.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חומרת העונש
  • עיכוב ביצוע
  • התפרצות לבניין מגורים
  • פריצה לרכב
  • אם חד הורית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

879/09

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקשת:

בת ציון אברמוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי מרכז, בעפ"ג 6196-11-08, מיום 31.12.08, שניתן על ידי כבוד ס.

הנשיא השופט ז' כספי, והשופטים: מ' פינקלשטיין, וד"ר א' סטולר – ובקשה

לעיכוב ביצוע

בשם המבקשת:

עו"ד אלי בניה

החלטה

בית-משפט השלום בנתניה הרשיע את המבקשת בעבירות של התפרצות לבניין מגורים וגניבה, פריצה לרכב וניסיון פריצה לרכב. בעקבות הרשעתה נדונה המבקשת ל-18 חודשי מאסר ו-10 חודשים מאסר על-תנאי. בגזר-הדין ציין בית המשפט כי נתן את דעתו לנסיבות חייה הקשות של המבקשת, היותה אם חד הורית לפעוטה, וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. ערעור שהגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי מרכז התקבל בחלקו, ומאסרה בפועל הועמד על 12 חודשים, אף שנקבע כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה אינו חמור.

בבקשה הנוכחית עותרת המבקשת ליתן לה רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיה אותה טענה ששימשה אותה בשתי הערכאות הקודמות, היינו, כי שליחתה למאסר תפגע קשות בבתה.

אין בידי לקבל בקשה זו. כידוע ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקבלת רשות לערער. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינה של המבקשת נמנה עליהם. כך או כך, עניינה של המבקשת נשקל בכובד ראש בידי שתי ערכאות, ולא מצאתי מקום או עילה ללבנו בשלישית.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.

ניתנה היום, ז' בשבט התשס"ט (01.02.09)

.

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפג 6196-11-08

הלכות

  1. 1חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקבלת רשות לערער, ואף שהוכרו חריגים להלכה זו, עניינה של המבקשת אינו נמנה עליהם.