רע"פ 8791/06 נורית אסתר כלב נ. עיריית הרצליה

1.

בבעלות המבקשת מקרקעין הידועים כגוש 6520 חלקה 73 בהרצליה. בשנת 1995 כרתה המבקשת הסכם קומבינציה עם חברה קבלנית לשם בניית בניין בן שש דירות צמודות קרקע, כאשר שתיים מהן יוחדו לבעלותה של המבקשת. בהמשך, ביום 23.1.97, העניקה המשיבה למבקשת היתר בניה לבניית בניין מדורג ובו שבע יחידות דיור. לימים, ביקר במקרקעין מפקח בניה מטעם המשיבה, וזה גילה כי לבניין הוספו, בניגוד להיתר, שטח בנוי של כ- 106.8 מ"ר.

2.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקשת לבית-משפט לעניינים מקומיים בהרצליה נטען, כי היא ביצעה, בצוותא עם שלושה אחרים – המהנדס, הקבלן והאדריכל - עבודות בניה בסטייה מן ההיתר הקיים, ובכך עברו עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לאחר זמן מה, נמחקו המהנדס והאדריכל מכתב האישום, הקבלן הודה בכתב אישום מתוקן, ועונשו נגזר. לעומתם, כפרה המבקשת תחילה בעובדותיו של כתב-האישום, ובמהלך המשפט הודתה בכך שבהיותה בעלת המקרקעין קיבלה היתר בניה עבורם, אך טענה כי אין לה כל ידע בבניה, וכי היא סמכה על הקבלן בכל הקשור לתחום מומחיותו. לפיכך, טענה המבקשת, כי עומדת לה ההגנה המנויה בסעיף 208(ב) לחוק, לפיה העבירה נעברה שלא בידיעתה, והיא נקטה בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק. בית-משפט השלום דחה טענה זו, בקובעו כי המבקשת לא נקטה בכל האמצעים הנאותים לקיום החוק והתקנות, ובכלל זה לא דאגה לקבל תעודת גמר למבנה. בעקבות כך, הורשעה המבקשת בעבירה שיוחסה לה. דינה נגזר לקנס בסך 12,000 ש"ח, וכן ניתן צו להתאמת הבניה.

3.

המבקשת הביאה את השגותיה בפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, ושבה וטענה כי שימשה כידו הארוכה של הקבלן, וכי אין להרשיעה רק בשל היותה בעלת המקרקעין. בית המשפט (כבוד השופט א' טל) דחה את טענותיה, וקבע אף הוא כי המבקשת לא הצביעה על דרך אקטיבית בה נקטה לקיום הוראות החוק והתקנות. מכאן הבקשה שבפני, בה מלינה המבקשת על כך שלא יושם בעניינה סעיף 208(ב) הנ"ל, ועל השגגה הלכאורית שנפלה בבתי-משפט קמא שעה שניתן צו התאמה, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה בנושא זה.

4.

המשיבה, מצדה, סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה, באשר היא אינה חורגת מגדרי עניינה של המבקשת. אף לגופו של עניין סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, שכן אחריותה של המבקשת מכוח סעיף 208 לחוק נובעת מהיותה בעלת המקרקעין והיתר הבניה, ומכך שלא נקטה בכל האמצעים הנאותים, ובכלל זה לא פעלה לקבלת תעודת גמר, דבר שהיה עליה לעשות מכוח היתר הבניה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל דעה כי אין בידי להיעתר לה. הלכה היא כי רשות לערעור נוסף תינתן רק במקרים בהם עולה שאלה משפטית לה נודעת חשיבות כללית, וככזו מחייבת היא ליבון בפני ערכאה שלישית (השוו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). הבקשה שבפני אינה מעלה שאלה מסוג זה, באשר היא עוסקת בהכרעה בעניינה המסוים של המבקשת, ובו בלבד. כך או כך, השגותיה של המבקשת כנגד אחריותה בפלילים והטלתו של צו ההתאמה, נבחנו בידי שתי ערכאות, ובכך די.

אשר על כן, הבקשה נדחית.