רע"פ 8801/99 ירושלמי יצחק נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת-דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, נהיגה במהירות מופרזת שגרמה לתאונת-דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, והפרת הוראת תמרור שגרמה לתאונת-דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש. על המבקש הוטלה שנת מאסר, שאת מחציתה ירצה בפועל ומחציתה על-תנאי. כן נפסל רשיון-הנהיגה של המבקש למשך עשר שנים, והוטל עליו קנס בסך 10,000 ש"ח.

בית-המשפט המחוזי (השופטים דבורה ברלינר, אברהם בייזר וזאב המר) דחה את ערעורו של המבקש על גזר-דינו, באמצו את ממצאי בית-המשפט לתעבורה, ובקובעו כי העונש אינו חמור יתר-על-המידה. בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה בחלקו, והגדיל את תקופת פסילת-הרשיון ל14- שנים.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשת הרשות לערער המונחת בפניי, בגדרה העלה המבקש טענות כנגד חומרת העונש וכנגד המגמות הסותרות, לטענתו, בפסיקה, בעניין עונשו של המורשע בגרימת מוות ברשלנות.

דין הבקשה להידחות.

המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה מתן רשות ערעור על פסק-דין שניתן בערעור. העונש שנגזר על המבקש נמצא בתחום העונשים המקובל בגין העבירות בהן הורשע, ואין מקום להתערבות בית-המשפט בגזר-הדין.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.