רע"פ 8805/20 ולדימיר דורושנקו נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים י' שפסר (סג"נ) , ש' בורנשטין וה' סילש ) מיום 3.11.2020 בעפ"ג 68650-07-20, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ע' מיכלס ) בת"פ 64101-09-17, מיום 16.6.2020.

רקע

1.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.5.2017 לפנות בוקר, המבקש הגיע לשדה התעופה בן גוריון מגיאורגיה, יחד עם אזרחית גיאורגית שאין לה אשרת כניסה לישראל וכניסתה לישראל סורבה ביום 25.12.2016 (להלן: השוהה הבלתי חוקית ). המבקש הוציא בעמדת מעבר ספח מעבר שעליו מוטבע ברקוד ואינו ניתן להעברה, ומסר אותו לשוהה הבלתי חוקית, אשר עברה באמצעותו בשער חכם. בהמשך, המבקש פנה לעובד משרד הפנים וטען כי ספח המעבר שלו אבד. בגין מעשים אלה, יוחסה למבקש עבירת סיוע לכניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיפים 7 ו-12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

המבקש הורשע, לאחר הודאתו, בביצוע המיוחס לו בכתב האישום. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המבקש נעדר עבר פלילי ועובד בסופרמרקט ובאבטחה; כי מעסיקו מסר שלא יוכל להמשיך להעסיקו באבטחה ככל שיורשע; כי המבקש השליך את האחריות על השוהה הבלתי חוקית, שהיא בת זוגו לשעבר, ותיאר עצמו כקורבן והתקשה להתייחס באופן ביקורתי להתנהלותו. לפיכך, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית ולא תמך בביטול הרשעה. בשל טענת בא כוח המבקש כי בשל פערי שפה המבקש לא הובן נכון על ידי שירות המבחן, בית המשפט הפנה את המבקש לתסקיר משלים, ממנו עלה כי המבקש לוקח אחריות על מעשיו ומבטא נכונות לשאת בתוצאותיהם; כי לפי אישור העסקה ממעסיקו בחברת האבטחה, ככל שהרשעת המבקש תיוותר, הוא לא יוכל להמשיך בהעסקתו. לפיכך, ולאור קבלת אחריות אישית מצדו של המבקש ובשל העובדה שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה, שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה ועל הטלת צו של"צ.

בגזר דינו, בית משפט השלום קבע כי חומרת מעשיו של המבקש מאפשרת ביטול הרשעה, אולם המבקש לא הוכיח נזק קונקרטי שייגרם כתוצאה מההרשעה, משאישור ממעסיקו לא מספיק לשם הוכחה מעין זו, ולכן נדחתה בקשת המבקש לביטול ההרשעה.

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר קטן של חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין מספר חודשי מאסר, לריצוי בפועל או בעבודות שירות. בית המשפט שקל לקולא את הודאת המבקש, הבעת החרטה ואת קבלת האחריות מצדו; את העדרם של דפוסי התנהגות עברייניים וגורמי תמיכה וקיומם של קשיי התאקלמות בארץ; ואת היותו של המבקש אב יחידני, אשר הטלת מאסר לריצוי בפועל או בדרך של עבודות שירות, תפגע גם בביתו. בשל יתר שיקולי הענישה, בית המשפט קבע כי אין להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, אולם נקבע כי עונש זה יהיה מצומצם ככל האפשר, בשל נסיבות ביצוע העבירה וההשפעה על ביתו של המבקש. לפיכך, בית משפט השלום הטיל על המבקש חודש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 750 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על גזר הדין, נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא בעניין ביטול ההרשעה, משלא נפל כל פגם בניתוחו ובמסקנתו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהעבירה בה הורשע המבקש פוגעת בסדרי שלטון ומשפט ובאינטרס הציבורי, ולא ניתן לסיים הליך זה ללא הרשעה, משהמבקש סייע בדרכי תרמית לכניסתו של אדם שגורש בעבר מהארץ; על כך שהמבקש לא הוכיח קיומו של נזק קונקרטי, וכי עניינו של המבקש לא נופל בגדר החריגים לכלל. לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי טענת המבקש בדבר סיכון פיטורין נכונה בתיקים רבים, וקבלתה במקרה דנן תפגע בשוויון בפני החוק ובקיומה של מדיניות ענישה שוויונית.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שלפניי, וביום 16.12.2020 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

נימוקי הבקשה ותגובת המשיבה

3.

המבקש סבור כי יש מקום ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא בשל קיומה של שאלה משפטית עקרונית, בדבר התחולה בזמן שנקבעה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה – נוהל והנחיות להפעלת סימן א'1 בפרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – "הסדר מותנה" (להלן: הנחיית היועמ"ש ), החלה על עבירות דוגמת העבירה בה הורשע המבקש שבוצעו החל מיום 1.1.2019, אשר יוצרת הפליה בין נאשמים. עוד טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות מצדיקות ביטול ההרשעה.

4.

בתגובתה, המשיבה טוענת כי שאלת התחולה בזמן הנוגעת להנחיית היועמ"ש, תלויה ועומדת בבג"ץ 5099/20 הסניגוריה הציבורית נ' היועמ"ש (להלן: בג"ץ הסניגוריה ), וממילא אינה מתעוררת במקרה דנן, משתובע רשאי לסגור תיק בהסדר מותנה רק אם העונש המתאים לדעתו לא כולל מאסר בפועל או לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת לפי סעיף 67א(ד)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ) ולפי הנחיית היועמ"ש, ואילו במקרה דנן התביעה סברה שתעתור לעונש מאסר; וכי טענת המבקש בדבר ביטול ההרשעה, עוסקת באופן יישום ההלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: עניין כתב ), והדבר לא מצדיק מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים חריגים, משיקולי צדק או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי (רע"פ 2678/20 רחמים נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (27.4.2020)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אצטלה עקרונית, הרי שהיא ממוקדת בעניינו הפרטני ואינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית.

סעיף 67א לחסד"פ מאפשר לתובע לסגור תיק בהסדר, בתנאי ש"העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, לפי הוראות סימן א'1 לפרק ו' לחוק העונשין, אינו כולל מאסר בפועל " (ההדגשה הוספה – ג'.ק). אשר לתנאי זה, סעיף ד1א להנחיית היועמ"ש מגדיר כי מאסר בפועל כולל מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. בעניינו של המבקש, המשיבה הודיעה בכתב האישום שהוגש נגדו כי יש אפשרות שתעתור למאסר בפועל. לפיכך, המבקש לא עומד בתנאי הסף לסגירת תיק בהסדר ולכן שאלת התחולה בזמן, אשר ממילא עומדת ותלויה בבג"ץ הסניגוריה , לא מתעוררת.

6.

אף בטענות הפרטניות של המבקש בדבר ביטול ההרשעה, אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בית משפט זה עמד פעמים רבות על כך שטענות הנוגעות לאופן יישומם של המבחנים שנקבעו בהלכת כתב

להימנעות מהרשעה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 6485/20 ביטון נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (11.1.2021)).

7.

בנסיבות אלה לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 5.4.2021 בשעה 08:00 ב משרדי הממונה על עבודות שירות – מפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות שירות.