רע"פ 8807/10 שמעון יחזקאל נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ג 6415/09, כבוד השופטים ב' אזולאי – סגן נשיא,

נ' זלוצ'ובר ו- י' רז-לוי ) מיום 10.11.2010 אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (ת.פ 182/07, כבוד השופט ח' נחמיאס ) וקיבל את ערעור המשיבה במובן זה שעונשו של המבקש הועמד על 15 חודשי מאסר והקנס הועמד על סך של 50,000 ש"ח.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו 236 עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי לשלם במועד את המס הכלול בהן, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:

החוק ); 36 עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק; עבירה של הסתרת פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו, לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק; עבירה של שימוש בכל מרמה או תחבולה או מתן הרשאה לאחר להשתמש בהן או עשיית מעשה אחר, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק; וכן עבירה של ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות בסטייה מהותית מהוראות החוק, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק בקשר עם סעיפים 66 ו-95 לחוק וכן עם תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ו-1976. כתב האישום, אשר כולל 237 אישומים, מתייחס לתקופה בה היה המבקש בעל עסק לעיבוד מתכות, עבודות מסגרות ושיפוצים. בביקורת חשבונות שנערכה לו נתגלה כי בין השנים 2004-2000 הוא ביצע עבודות ללקוחות, הוציא בגינן חשבוניות מס, אך לא דיווח עליהן בדוחות התקופתיים שהגיש לרשויות המס. כמו כן, נתגלה כי המבקש השתמש במערכת פנקסנות כפולה. סכום המס אשר הסתיר המבקש מרשויות המס עומד על סך של 1,162,126 ש"ח.

ביום 25.5.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקש. בית המשפט קבע כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית מבוססת, הדוקה ומשולבת וכי גרסת ההגנה הייתה בלתי אמינה ואין בה בכדי להעלות ספק סביר באשמתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו. ביום 1.6.10 גזר בית המשפט על המבקש עונש של תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה דומה לזו שעבר בתיק זה, קנס בסך של 20,000 ש"ח וכן התחייבות עצמית בסך של 100,000 ש"ח שלא יעבור עבירה דומה בשלוש השנים הקרובות.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקש והמשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש ערער כנגד הכרעת הדין ולחלופין כנגד גזר הדין והמשיבה ערערה כנגד קלות העונש.

בית המשפט דחה את ערעורו של המבקש וקיבל את ערעורה של המשיבה באופן שעונש המאסר שהושת עליו הועמד על 15 חודשים לריצוי בפועל וסכום הקנס הועמד על סך של 50,000 ש"ח. בית המשפט בחן את העדויות ואת מכלול חומר הראיות שהובאו בפני בית משפט השלום וקבע כי לא מצא מקום להתערב בהחלטתו להרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. עוד קבע בית המשפט, בין היתר, כי המבקש לא נתן כל הסבר לכך שנמצאו חשבוניות שהוציא אשר לא דווחו לרשויות המס ולכך שהוא ניהל מערכת פנקסנות כפולה וכי הגרסה שהציג בסיכומיו הינה גרסה כבושה באופן משמעותי אשר אינה סבירה כלל ואינה מעלה ספק סביר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התערב בהכרעת דינו של בית משפט השלום. המבקש טוען, בין היתר, כי הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט לא מהוות בסיס מספק להרשעתו, כי לא הוכחה שאלת היקף העבודות שביצע, כי הוא כלל לא היה צריך לספק הסבר להימצאות החשבוניות בחברה עבורה לכאורה ביצע את העבודות וכי שגה בית המשפט בכך שהסתמך על ההודעות שניגבו ממנו במהלך המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.

מעבר לנדרש אציין כי אף לגוף העניין, דין הבקשה להדחות. הרשעתו של המבקש מבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור, ככלל, אינה מתערבת בממצאים מסוג זה. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. בית משפט השלום, לאחר שבחן את הראיות והתרשם מהעדויות שהוצגו בפניו קבע כי גרסת התביעה עדיפה בעיניו על גרסת ההגנה וכי גרסת ההגנה אינה אמינה, אינה סבירה ואינה מקימה ספק סביר. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את הראיות והעדויות והגיע למסקנה זהה בקובעו כי התרשמותו של בית משפט השלום מגרסת המבקש עולה בקנה אחד עם אמרותיו במשטרה ועם עדותו בבית המשפט וכי התביעה הציגה מסכת ראיות ברורה אשר מולה לא העלה המבקש כל הסבר סותר. מסקנה זו מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את כל טענות המערער ביחס לקבילות הודעותיו בקובעו, בין היתר, כי הייתה הסכמה דיונית ברורה מצד באי כוחו הקודמים של המבקש לקבלת האמרות. די בקביעה זו על מנת לדחות טענות אלו של המבקש.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש מתייתרת.