רע"פ 8832/04 גולן שבו נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירת התפרצות לבית-עסק וגניבה ממנו. על-פי עובדות כתב האישום, פרץ המבקש למחסני רשת המזון "קו-אופ" שבה עבד, וגנב משם סחורה בהיקף שאינו ידוע. בית-משפט השלום, בגוזרו את דינו של המבקש, התחשב בכך שהינו מפרנסה היחיד של משפחתו, וגזר לו ארבעה חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 750 ש"ח. הממונה על עבודות השירות אליו הופנה המבקש, חיווה את דעתו כי המבקש אינו מתאים לשאת בעונש המאסר בעבודות מסוג זה.

ערעור המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התקבל בחלקו. בפני בית המשפט הונחה חוות דעת נוספת של הממונה על עבודות שירות, ובעקבות כך הוחלט לאפשר למבקש לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות אותן יבצע בבית אבות בתל-אביב. שאר חלקיו של גזר-הדין נותרו בעינם.

עתה עותר המבקש כי יותר לו לערער אף על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. טענתו העיקרית היא, כי פרק הזמן הארוך שחלף מיום ביצוע ההתפרצות – כחמש שנים – מייתר את הרציונל שבבסיס ענישתו. עוד טוען הוא, כי בערכאות הקודמות לא ניתן משקל לעובדה כי לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין, וגם לא לנסיבותיו האישיות ובעיקר להיותו מפרנסה היחיד של משפחתו. להשקפת המבקש, נסיבותיו חריגות במיוחד, וככאלה הן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שני.

דין הבקשה להדחות. כידוע, רשות ערעור נועדה ללבן שאלה משפטית שהשלכותיה כלליות ואינן מצטמצמות לעניינם של המתדיינים בלבד. המקרה שבפני אינו מעורר שאלה מסוג זה, וגם המבקש אישר זאת, אף כי בלשון רפה. מכאן שמדובר בבקשה לקיים הליך של ערעור נוסף בשאלת העונש שנגזר למבקש, ולאחר שעיינתי בבקשה לא מצאתי כי היא מגלה עילה לכך. למעלה מהדרוש אוסיף, כי הן הערכאה הדיונית והן ערכאת הערעור נתנו את דעתן לחלוף הזמן ולנסיבותיו האישיות של המבקש, ולולא זאת מותר להניח כי העונש שהיה מושת עליו לא היה כה מתון.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במקום ובמועד אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי.