רע"פ 8836/06 אהוד שפירא נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש, הוגשו שני כתבי-אישום לבית-המשפט השלום לתעבורה, בהם יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה בשתי הזדמנויות. נוכח הודאתו, הורשע המבקש, ודינו נגזר לשבעה חודשי מאסר, שבעה חודשים מאסר על תנאי, ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 3 שנים. כמו כן, הפעיל בית-המשפט, במצטבר, חמש תקופות פסילה על תנאי שעמדו לחובת המבקש, והתוצאה היא שעליו לשאת בארבע שנות פסילה. מתוך גזר הדין עולה, כי בטרם נגזר העונש היה בית המשפט מוכן לבחון את האפשרות להשית על המבקש תקופת מאסר בה יוכל לשאת בדרך של עבודות שירות. אולם היה זה המערער שלא שיתף פעולה עם הממונה על עבודות השירות ולא פעל על פי הנחיותיו, ולפיכך לא ניתן היה ללכת בדרך זו.

2.את השגותיו כנגד גזר-הדין הביא המבקש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. הוא טען, בין היתר, כי לא היה מיוצג בעת הדיון בפני בית-משפט השלום לתעבורה, וכי ראוי לתת משקל לגילו המבוגר ומצבו הכלכלי הקשה. ערעור זה נדחה תוך שבית-המשפט מציין, כי נוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש, והעובדה שהוא אינו פועל לשקם את חייו, אין מקום להתערב בעונש ולהורות על נשיאה בו בדרך של עבודות שירות.

3.מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער, ובמסגרתה שב הוא ומעלה את הטענות ששימשו אותו בערעורו לפני בית-משפט קמא. מעבר לכך, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר לא ייחס חשיבות להיותו לא מיוצג בבית-משפט השלום לתעבורה. עוד מלין הוא על התייחסותו של בית-משפט המחוזי לתיקים התלויים ועומדים נגדו, ואשר נפתחו לאחר הגשת הערעור.

4.דין הבקשה להידחות, באשר אין היא נמנית על אותם מקרים המצדיקים דיון בפני ערכאה שלישית. הבקשה אינה מעלה שאלה לה נודעת השלכה כללית על ציבור של מתדיינים, אלא עוסקת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואלו נדונו בפני שתי ערכאות, ובכך די. זאת ועוד, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, ליתן רשות לערער בפני בית משפט זה (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם, במיוחד נוכח עברו המכביד, הכולל לא פחות מאשר 52 הרשעות תעבורה קודמות. כך או כך, עיון בגזר הדין מלמד כי העונש שהושת על המבקש הנו פרי איזון נכון של כלל הנסיבות הצריכות לעניין, וגם מטעם זה אין הצדקה לקיומו של ערעור נוסף.

באשר לטענה בדבר העדר ייצוג בבית-משפט השלום - העבירות בהן הורשע המבקש אינן מקימות חובת ייצוג על-ידי סנגור, ומכל מקום, לא נטען כי המבקש ביקש שימונה לו סנגור. אף לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש בדבר המשקל שייחס בית-משפט המחוזי לתיקים אחרים התלויים ועומדים נגדו. עיון בפסק הדין מעלה, כי באת-כוח המדינה אמנם הציגה בפני בית-המשפט את התיקים האמורים, אולם האחרון לא מנה אותם כאחד השיקולים בהם הסתייע לצורך הכרעתו.

התוצאה היא שדינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בתאריך כ"ג בחשון התשס"ז (14.11.06) עד השעה 11:00.