רע"פ 8865/99 פריאנטה אשר נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה. כתב-האישום נגדו הוגש בעקבות תלונה ששלחה עדה (להלן: המתלוננת) למשטרה, לפיה זיהתה את מכונית המבקש מבצעת עקיפה בדרך לא פנויה. את פרטי הרכב כתבה המתלוננת על נייר שמצאה ברכבה. המתלוננת כתבה מכתב תלונה למשטרה, ואחר-כך זרקה את הפתק שעליו רשמה את פרטי הרכב.

בית-המשפט לתעבורה דחה את גרסתו של המבקש, לפיה לא הוא נהג ברכב, ואימץ את עדות המתלוננת, וזאת על-אף העובדה שהפתק עם פרטי רכבו של המבקש לא הוגש בפני בית-המשפט. רשיון הנהיגה של המבקש נפסל למשך שלושה חודשים.

בית-המשפט המחוזי (השופט ד"ר עודד מודריק) דחה את ערעורו של המבקש, באמצו את ממצאי בית-המשפט לתעבורה.

מכאן הבקשה שבפניי, בגידרה חזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי, וטען כי לא הוגשה לבית-המשפט לתעבורה "הראייה הטובה ביותר", דהיינו הפתק שעליו נרשמו פרטי הרכב, אלא רק המכתב אשר שלחה המתלוננת למשטרה.

דין הבקשה להידחות. שכן, הכלל הוא שאין לאפשר עריכת דיון שלישי בעניינו של בעל-דין אלא כאשר מדובר במקרה המעלה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, שהיא בעלת השלכות רחבות החורגות מנסיבות המקרה הבודד (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) , פ"ד לו(3) 123). למיצער, רשות ערעור תינתן במקום שבו נגרם עיוות-דין חמור. המבקש לא הצביע על עילה כזו, אשר תצדיק עריכת דיון שלישי.

מעבר לנדרש אוסיף, כי טענתו של המבקש בדבר כלל הראייה הטובה לא היתה יכולה, לדעתי, לעמוד לו בערעור, שכן "הראייה הטובה ביותר" היא עדותה של המתלוננת, ולא הפתק עליו רשמה את פרטי הרכב. עדות זו עמדה בפני בית-המשפט בבואו להכריע את דינו של המבקש, על-כן אין המבקש יכול לטעון כי דינו הוכרע על-בסיסה של ראייה משנית בלבד.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.