פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8880/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב קרקו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 18.10.07 בע"פ 71397/05 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: א' טל, ע' סלומון צ'רניאק וי' שיצר
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד עמיקם הדר
החלטה
1.
בית-משפט השלום בראשון לציון הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בתקיפת בת-זוגו לשעבר, בכך שאחז בידה בחוזקה וניסה לנשקה כאשר יצאה מביתה. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש שלושה חודשי מאסר ושמונה חודשים נוספים על-תנאי. אותה שעה עמדו נגד המבקש שלושה מאסרים מותנים, בני 6, 10 ו-12 חודשים, בעקבות הרשעתו בתקיפות קודמות של המתלוננת. בית-משפט השלום הורה על הפעלתם, אך קבע כי המבקש ישא בהם בחופף, ובסך הכל ישהה המבקש מאחורי סורג ובריח במשך 12 חודשים.
2.
המבקש ערער כנגד גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי. בתסקיר משלים שהוגש תואר התהליך הטיפולי הממושך אותו עבר המבקש, אך בסופו של יום, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, מאחר והמבקש נמנע מלהסדיר את חלקו בחוב המשותף לו ולמתלוננת, ואת חובו למזונות ילדיהם המשותפים. עוד העריך שירות המבחן, כי "כל עוד הסכסוך הכספי לא יוסדר, משתמרת רמת מתיחות גבוהה ביניהם, הסכסוך הזוגי נותר בעינו הוא עלול להסלים". המבקש השיג כנגד קביעה זו, וטען כי הוא הוכרז כפושט רגל ומצבו הכלכלי העגום אינו מאפשר לו לפרוע את חובותיו. עוד נטען, כי היה מקום לייחס משקל רב יותר לתהליך הטיפולי בו התמיד לאורך מספר שנים. בית- המשפט המחוזי סבר כי אין לזקוף לחובת המבקש את העובדה כי מצבו הכלכלי אינו מאפ שר לו לשלם את דמי המזונות וחובותיו האחרים. עם זאת, נקבע כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר לו, המורכב למעשה אך ורק מעונשי מאסר על תנאי שהופעלו.
3.
בבקשה המונחת בפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. לטענתו, נגזר עונשו לשבט רק מחמת מצבו הכלכלי הקשה, ולא ניתן משקל לעובדה שהוא עבר תהליך שיקומי ארוך טווח. עוד ציין המבקש, כי הוא מועסק במפעל מתכת אשר מתעתד לייצא סחורה בהיקפים גדולים בתקופה הקרובה, ונוכחותו במקום העבודה חיונית.
4.
דין הבקשה להידחות. ככלל, אין חומרת העונש מקימה עילה לקיומו של דיון נוסף בפני ערכאה שלישית (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי הבקשה הנוכחית נמנית על אותם חריגים. כך או כך, שתי ערכאות נתנו את דעתן לעניינו של המבקש, אשר חטא לא אחת באלימות כלפי בת-זוגו, ומצאו כי אין מקום להאריך את המאסרים המותנים. לא סברתי כי באותה מסקנה נפלה שגגה, ולפיכך גם לא מצאתי כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור נוסף.
הבקשה נדחית, ועימה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום,
ט"ז בחשון תשס"ח (28.10.2007).
ש ו פ ט