פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
8918/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
זאק קיריל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 7469/09 מיום 15.10.09, כבוד הנשיאה ד'
ברלינר, סגן הנשיאה ז' המר והשופטת ת' שפירא;
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד גלית בש
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 3056/07) בגין שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של גרימת היזק במזיד לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ועבירה של תקיפת שוטר בתפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, במקרה אחד המבקש הכה אדם אחר באמצעות בקבוק זכוכית בפניו, ובכך גרם לו לאבד את הכרתו, שבר מספר משיניו וגרם לו לחבלות; ובמקרה אחר הגיע לדירת אשתו בעת שהיה פרוד ממנה, שבר את דלת הכניסה, תקף אדם שהיה בדירה ותקף שוטרים שהגיעו לדירה.
בית משפט השלום (כבוד השופט מ' לנדמן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. ביום 5.4.2009 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של 400 שעות שירות לתועלת הציבור, והעמיד אותו בצו פיקוח למשך שנה. כן הורה בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלונן בסעיף האישום הראשון בסכום של 5,000 ש"ח. במקביל האריך בית המשפט מאסר מותנה בן שמונה חודשים ומאסר מותנה בן שלושה חודשים שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש, למשך שנתיים נוספות.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7469/09).
בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ד' ברלינר, סגן הנשיאה ז' המר והשופטת ת' שפירא) קיבל ביום 15.10.2009 את הערעור, בעמדו על כך שבית משפט השלום לא נימק את חריגתו מעונש המינימום של חודש מאסר הקבוע לעבירה של תקיפת שוטר, ובעמדו על חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועל עברו הפלילי בגינו הוטלו עליו המאסרים המותנים. לפיכך הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הפעיל בית המשפט את העונשים המותנים של שמונה ושלושה חודשים, כשחלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שסך הכל נקבע כי המבקש ירצה שבעה עשר חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הותיר על כנו את הפיצוי למתלונן, וביטל את השירות לתועלת הציבור ואת צו המבחן שהוטלו על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו, לנוכח נסיבותיו האישיות הקשות. לטענת המבקש, שגה בית המשפט משגזר את עונשו מלכתחילה ולא בחן את נכונות העונש שהוטל על ידי בית משפט השלום, תוך יצירת פער משמעותי ביותר בין העונשים. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע העונש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו עונש הולם וראוי, לאור חומרת מעשיו. מדובר במי שעשה שימוש חוזר ונשנה באלימות, אף כאשר עמדו כנגדו עונשי מאסר מותנים. בכך הראה המבקש כי עונשי מאסר על תנאי אינם מרתיעים אותו, ואין מנוס מפני הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח, ובמקביל הפעלת העונשים המותנים. בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בפסק הדין.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משכך ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י"ח בחשוון התש"ע (5.11.2009)
ש ו פ ט