רע"פ 8926/21 מאיר דוקרקר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' עדן , ע' כהן ו- י' דנינו ) בעפ"ג 33799-05-21 מיום 8.12.2021, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' עטר ) מיום 6.4.2021 בת"פ 32136-05-20.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות תקיפה סתם של בן זוג ואיומים לפי סעיפים 382(ב) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הכה המבקש את בת זוגו דאז באגרופים, סטירות ובעיטות וכן איים עליה במספר הזדמנויות שונות.

2.

יוער, כי במסגרת הטיעונים לעונש החלה המתלוננת להעיד, אך עדותה נפסקה לאור אילוצי בית המשפט, ובהמשך ויתרה המשיבה על המשך עדות המתלוננת.

3.

בגזר הדין, שניתן ביום 6.4.2021, העמיד בית משפט השלום את מתחם העונש על "מספר חודשי מאסר בפועל" ועד 18 חודשי מאסר. לאחר שנתן דעתו על עברו הפלילי של המשיב; על העובדה שהודה ונטל אחריות על מעשיו; על התקופה הממושכת בה שהה במעצר מאחורי סורג ובריח ולאחר מכן במעצר בפיקוח אלקטרוני; וכן העיר כי "מערכת היחסים בין בני הזוג הייתה מורכבת" וכי "רב הנסתר על הנגלה בכל הקשור למערכת היחסים" בין המתלוננת למשיב, העמיד בית משפט השלום את עונשו של המבקש על מאסר בן חודשיים וחצי, מאסר מותנה, ופיצוי בסך 5,000 שקלים.

נוכח ניכוי ימי מעצרו של המבקש מעונשו, הרי שהלכה למעשה תקופת המאסר רוצתה במלואה עוד בטרם מתן גזר הדין.

4.

המשיבה ערערה על גזר הדין, וערעורה התקבל. בית משפט קמא העמיד את עונשו של המבקש על 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכן הכפיל את רכיב הפיצוי ל-10,000 שקלים. בפסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי כי היות מערכת היחסים בין המתלוננת והמבקש "מורכבת" אינה רלוונטית ואינה מהווה שיקול כלשהו בענישת המבקש בגין האלימות הקשה שהודה שהפעיל כנגד המתלוננת. כן העיר כי טענות שונות שהעלה המבקש בבית משפט השלום באשר לעברה הפלילי של המתלוננת, אינן רלוונטיות אף הן.

5.

המבקש לא השלים עם פסק דין זה. מכאן בקשת רשות הערעור ובקשת עיכוב הביצוע שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.

בבקשתו, טוען המבקש כי לא היה מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום, ומדגיש את הפער הניכר בין העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום לזה שנגזר עליו בבית משפט קמא. בין היתר, נטען כי שגה בית משפט קמא משהתעלם לכאורה מהעובדה שלא ניתנה למבקש אפשרות לחקור את המתלוננת במסגרת הטיעונים לעונש, ומשהורה על התעלמות מגרסתה. כן שב המשיב ומעלה טענות שונות לעניין עברה הפלילי הנטען של המתלוננת. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן די משקל לשיקולים שונים אשר הצדיקו לכאורה את גזר הדין המקל שנגזר בבית משפט השלום.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.

הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים חריגים, משיקולי צדק או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי (רע"פ 2501/21 פלוני נ' מדינת ישראל (13.4.2021)).

9.

במהותה, בקשת המבקש ממוקדת בחומרת העונש שנגזר עליו. כידוע, בקשת רשות ערעור על חומרת העונש אינה מצדיקה ליתן רשות ערעור, למעט במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה בעבירות דומות (ראו, למשל: רע"פ

1913/20 אלמקייס נ' מדינת ישראל (18.3.2020)). בענייננו, העונש שנגזר על המבקש אינו סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה (ראו והשוו: רע"פ 8755/21 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.2021)).

יוער, כי אין ממש בטענות המבקש כאילו די בפער הענישה בין הערכאות כשלעצמו, אף אם הוא משמעותי, כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו, למשל: רע"פ 7887/20 עאבדין נ' מדינת ישראל (10.1.2021)).

בזאת די כדי לדחות את הבקשה.

10.

למעלה מן הצורך, יצוין כי הערות בית המשפט המחוזי באשר לטענות שניסה המבקש להעלות ביחס לאופיה של המתלוננת, או לאופי הקשר ביניהם, מקובלות עלי במלואן.

המבקש הודה בביצוע עבירות אלימות חמורות כלפי זוגתו לשעבר, ובגינן נענש. כפי שציין בית המשפט המחוזי, "אין כל רלוונטיות לשאלה אם מערכת היחסים בין המתלוננת למשיב הייתה 'מורכבת' וגם אם כך הדבר, אין הדבר מהווה שיקול בענישה בקשר לאלימות הקשה שנקט המשיב כנגד המתלוננת". בדין ציין בית המשפט המחוזי אף כי אין כל רלוונטיות לעבר פלילי או מעשים נטענים של מתלוננת, ביחס לעונש שיש לגזור על מי שביצע כלפיה מעשי אלימות חמורים.

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית. ממילא נדחית עמה גם בקשת עיכוב הביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו על פי האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.