רע"פ 8974/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום בפתח-תקוה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בביצוע מעשים מגונה בקטינים שטרם מלאו להם 14 שנים, ואשר הגיעו לביתו כדי לשחק עם ילדיו. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לשבעה חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם לכל אחד מהקטינים פיצוי בסכום של 2500 ש"ח. בקשה שהגיש המבקש להמיר את תקופת המאסר שנותרה לו, כחמישה וחצי חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות, נדחתה.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז, וכוון כנגד גזר-הדין, נדחה. במהלך הדיון הוגשה חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות, שמצא כי המבקש אינו מתאים לשאת במאסר שהושת עליו בדרך זו, עקב מחלת סכרת לא מאוזנת והערכת מסוכנות שנערכה בעניינו. בא-כוח המבקש ביקש לחקור את מחבר הדו"ח בחקירה נגדית, אולם בית-המשפט לא נעתר לכך וקבע כי "...[ חוות-הדעת ] ניתנה לממונה על עבודות שירות מכוח סעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור בפני עברייני מין, תשס"ו-2006, והיא מבוססת כדבעי על הרשעותיו הקודמות של המערער, על פרטי כתב-האישום שבו הורשע, על התייחסותו של המערער לכתב האישום, על הרגליו המיניים ועל התרשמותו הקלינית של ד"ר בירגר [ מחבר הדו"ח ] מאישיותו של המערער כפי שפירט בעמוד 6 לחוות דעתו" (עמ' 12 לפסק-הדין). בסופו של יום, ולאחר ששקל את הטיעונים לקולא ולחומרה, דחה בית המשפט את הערעור.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, מאחר והוא סבור כי העונש שנגזר לו חמור יתר על-המידה בהתחשב בנסיבותיו האישיות. המבקש מוסיף וטוען, כי בכך שנמנע ממנו מלחקור את הממונה על עבודות השירות ואת מחבר חוות-הדעת בסוגית המסוכנות, נמנעה ממנו זכות יסודית השמורה לכל נאשם בפלילים.

4.

דין הבקשה להידחות. ה הלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)) למעט מקרים חריגים, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. אדרבא, מדובר במי שלחובתו הרשעות קודמות אף כי מתחום אחר, ממנו נשקפת סכנה להישנות המעשים, וככל הנראה מתקשה להפנים את חומרתן של העבירות אותן ביצע. כך או כך, עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, ולא ראיתי מקום או עילה לבחון אותו בשלישית.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.