רע"פ 8975/02 יחיא מוחמד ענאתי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית-משפט לתעבורה בירושלים בעבירות של חוסר זהירות ופגע וברח. זאת, לאחר שבתאריך 16.10.99 נסע במכוניתו, ותוך שעקף את רכבו של המתלונן, פגע בו ונמלט מן המקום. המתלונן רשם את מספר הרכב, צבעו והדגם שלו ומסר פרטים אלו למשטרה. על-פי הודעתו של עד ראיה שהיה במקום, רכב אמריקאי פגע תוך כדי עקיפה במכוניתו של המתלונן. המבקש לא הכחיש כי הוא הבעלים של הרכב, ואולם טען כי לא נהג בו באותו יום.

בית-המשפט קבע, כי התאונה אירעה במסלול אשר המבקש נוהג לנסוע בו מדי שבת; כי המתלונן ידע לתאר את סוג הרכב, צבעו ומספרו; וכי בהחלט יתכן שלא המבקש נהג ברכב, על-אף שעל-פי הודעתו רק הוא נוהג ברכב זה, ואולם בנסיבות דנן חלה חזקת הבעלות. בית-המשפט הטיל על המבקש קנס בסך 1,000 ש"ח ושלושה חודשי פסילה, כאשר ב-30 הימים הראשונים הותַר למבקש – נהג בחברת "אגד" – לנהוג על אוטובוס.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את ערעורו, בקובעו כי בית-משפט לתעבורה בדק את טענות המבקש אחת לאחת; כי לא נפל פגם בתוצאה אליה הגיע; וכי העונש אינו נוטה לחומרה, ועל-כן אין להתערב בו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי והוסיף, כי העובדה שרכבו היה מעורב בתאונה לא הוכחה במידת הוודאות הדרושה; כי עבד כנהג אגד ביום התאונה, ואף צירף דו"ח עבודה מיום התאונה. לחלופין ביקש לקבוע כי שלילת הרישיון תהא מסויגת, כך שתחול על כל רכב למעט אוטובוס אגד, כדי שלא תיפגע פרנסתו של המבקש.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

יצוין, כי דו"ח העבודה, שצירף המבקש לבקשתו, מפרט את יום העבודה של המבקש בתאריך 16.10.00, בעוד התאונה אירעה בתאריך 16.10.99 – ורק מטעם זה היה מקום לדחות את בקשתו.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין טענות המבקש הינן טענות עובדתיות שנדונו בפני שתי ערכאות ובדין נדחו על-ידיהן.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.