רע"פ 8991/08 רידאן עבדאללה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (תיק פ' 3553/03) בגין שתי עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי המתואר בכתב האישום, המבקש, אשר בתאריכים הרלוונטים היה מנהל בית ספר חט"ב מרכז הגליל, תקף את המתלוננים, תאאר נזיה עבדאללה (להלן: המתלונן ) וזידאן עבדאללה (להלן: המתלונן 2 ) שהיו אותה עת תלמידים בבית הספר. לפי כתב האישום, ביום 31.1.2002, או במועד קרוב אחר, תקף המבקש את המתלונן 2 בבית הספר, בכך שתפס בידו את המתלונן 2 בצווארו מאחור ודחף אותו לכיוון צלעות תנור הרדיאטור של החימום המרכזי בחדר המורים. ביום 10.2.2002 הזמין המבקש את המתלונן למשרדו, סגר את הדלת, קרא לעברו קריאות גנאי וסטר לו בפניו. לאחר מכן המשיך המבקש להכות את המתלונן בכל חלקי גופו ואף קרע את חולצתו בצידה השמאלי.

ביום 24.3.2008 הרשיע בית המשפט (כבוד השופט מ' אלטר ) את המבקש בתקיפתו של המתלונן, לאחר שהמשיבה חזרה בה מן האישום בנוגע למתלונן 2. ביום 31.3.2008 גזר בית המשפט את דינו של המבקש ל7 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים. כן הוטל על המבקש קנס בסך 3,000 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו, ותשלום פיצוי למתלונן בסך 3,500 ש"ח. כמו כן, הורה בית המשפט על מימוש התחייבות על סך 2,000 ש"ח שחתם עליה המבקש מתוקף גזר דין בתיק אחר (תיק פ' 1425/00, בית משפט השלום קריות).

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (עפא 20/08).

ערעורו הופנה כנגד הכרעת הדין המרשיעה, ולחילופין, כנגד גזר הדין. ביום 18.9.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטים ר' שפירא, ע' גרשון וצ' קינן ) את הערעור, על שני חלקיו. בעניין הערעור על הכרעת הדין ציין בית המשפט, כי דין טענותיו של המבקש, המופנות בעיקרן כנגד ממצאי מהימנות של בית משפט השלום, להידחות. זאת, מפני שאין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת ממצאי מהימנות וממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות- אשר לא מתקיימות במקרה דנן. עוד נקבע, כי במחדלי ההגנה בניהול המשפט, דוגמת מחדלה לזמן עדים מסוימים, על מנת לתמוך בגרסת המבקש, אין כדי להשפיע על קביעות בית משפט השלום לעניין אשמתו של המבקש, ואין בהם כדי לעמוד לחובתו של המתלונן. בנוגע לערעור על גזר הדין צוין, כי על פי ההלכה, ערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש, אלא בנסיבות של חריגה של ממש מרמת הענישה הראויה. נקבע, כי בנסיבות המקרה, לא מתקיימת חריגה שכזו, ואין מקום להתערב בעונש שנגזר בבית משפט השלום. זאת, בעקבות חומרת העבירה, אשר בוצעה על ידי מנהל בית ספר, האחראי על קטינים ואמור לשמש להם דוגמה בשמירה על החוק ובכיבודו, וכן נוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל שלוש עבירות אלימות. כן צוין, כי אין כל הצדקה להימנע מהרשעתו בדין של המבקש, לאור העובדה שבעבר נמנע בית המשפט בשני תיקים מהרשעתו, והלה שב וביצע עבירת אלימות. בעניין חזרתה של המשיבה מהאישום בנוגע למתלונן 2, מצא בית המשפט לנכון להתערב בהכרעת דינו של בית משפט השלום ; נקבע, כי על יסוד הודעת המשיבה על חזרתה מהאישום, לאחר שהעיד המתלונן 2 ומבלי ליתן הסבר למהלך זה, היה על בית משפט השלום לזכות את המבקש ממקרה זה. משכך, זוכה המבקש מהאישום של תקיפת המתלונן 2.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה, כמו גם בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

מעבר לנדרש יוער, כי גם לגופו של עניין דינה של הבקשה להידחות. זאת, משום שעניינה השגותיו של המבקש בנוגע לממצאי מהימנות ולממצאים שבעובדה שנקבעו בבית משפט השלום. כידוע, הלכה היא, כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)), אשר אין המקרה שבפניי בא בגדרם. יצוין, כי ממצאי המהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית לא נסתרו על ידי המבקש אף בבית המשפט המחוזי, אשר נדרש, למעלה מן הצורך, לטענותיו בעניין זה. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.