רע"פ 8998/99 חנן שמעון נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על-פי הודאתו באי-הגשת עשרים דו"חות מע"מ תקופתיים, ונידון על-ידי בית-משפט השלום לשנת מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי. כנגד המבקש הופעל מאסר על-תנאי בן שישה חודשים, באופן חופף, וכן הוטל עליו תשלום קנס בסך 20,000 ש"ח.

המבקש ערער על חומרת העונש, בטענה ששילם את חובותיו לרשויות המס, ובטענה שמצבו הכלכלי קשה, עובדה שיש בה כדי להצדיק את הפחתת סכום הקנס.

בית-המשפט המחוזי (הנשיא אפרים לרון, סגן-הנשיא יהושע פלפל והשופט ניל הנדל) דחה את ערעורו של המבקש, באמצו את ממצאי בית-משפט השלום, אשר בחן את עברו הפלילי של המבקש ואת נסיבותיו האישיות, ועל-בסיסם קבע את גזר-הדין.

מכאן בקשת הרשות לערער המונחת בפניי, בגדרה שב המבקש ומעלה את טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שאין לאפשר ערעור שני, אלא כאשר מדובר במקרה המעלה שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, שהיא בעלת השלכות רחבות, החורגות מנסיבות המקרה הבודד (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). למיצער, רשות ערעור תינתן במקום שבו נגרם עיוות-דין חמור.

כאמור, טענותיו של המבקש מופנות כנגד חומרת העונש שנגזר עליו, ואין בהן כדי להצביע על אחת העילות למתן רשות לערעור שני, או על עיוות-דין חמור.

מעבר לנדרש אוסיף, כי העונש שנגזר על המבקש, בעבירת המס השלישית בה הורשע, אינו מצדיק את התערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.