רע"פ 9003/07 אברהם כהן נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בכך שהחנה את רכבו במקום חניה מוסדר מבלי ששילם את האגרה הקבועה לכך בסעיף 12(א) לחוק העזר לחדרה (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א-1990. במהלך משפטו, עתר המבקש לזמן עד מטעמו, ובית-המשפט נעתר לו, אולם מאחר והמבקש לא הפקיד את שכר בטלתו של אותו עד, הוא לא זומן. טענתו העיקרית של המבקש היתה כי הפקח שערך את דו"ח החניה לא היה מוסמך לשמש בתפקידו, אולם טענה זו נדחתה משלא נמצא לה בסיס. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לקנס בסך 750 ש"ח או חמישה ימי מאסר תמורתו.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד ההרשעה בפני בית המשפט המחוזי, ושב על השקפתו לפיה לא הוסמך הפקח כדין לשמש בתפקידו, וכן על שלא זומן העד מטעמו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, ומכאן הבקשה שבפני בה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער.

3.

רשות לערער בפני ערכאה נוספת יוחדה לעניינים שאינם פרטניים באופיים, אלא כאלה אשר עשויה להיות להם השלכת רוחב על קהל המתדיינים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא כזו היא הבקשה שבפני, העוסקת בשאלות הנוגעות לעניינו של המבקש בלבד. יתר על כן, הסוגיות עליהן מלין המבקש מעוררות שאלות שבעובדה בהן אין ערכאת ערעור, מקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, להתערב. כך או כך, הממצא לפיו הוסמך הפקח כדין לשמש בתפקידו, התבסס על מסמך שהוצג לבית המשפט, ובפני אותה ערכאה ניתנה למבקש הזדמנות להפריך את אותה ראיה. משהוכרע הדין לחובתו, ובהעדר ראיה לסתור, שוב אין עילה לקיומו של ערעור שני. באשר לעד ההגנה אשר לא זומן, ברי כי לכל מתדיין – קל וחומר, נאשם – זכות להביא את עדיו לבית המשפט ולהשמיעם, אך משלא מילא המבקש אחר הוראת בית-המשפט ולא הפקיד את שכר בטלותו של העד, אין לו אלא להלין על עצמו.

נוכח האמור, דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.