רע"פ 9018/01 מחצבות כינרת (שותפות מוגבלת) נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד ס' הנשיא מ' בן דוד, כבוד השופטים ח' גלפז וא' אברהם), שניתן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בטבריה בעניינה של המבקשת.

המבקשת הורשעה בבית משפט השלום בעבירה של שימוש ללא היתר, כמשמעותו בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- - וזאת בשל ביצוע עבודות חציבה, באתר חציבה, בלא שניתן לה היתר לכך, מאת רשויות התכנון והבניה. בית משפט השלום הוציא, כנגד המבקשת, צו להפסקת העבודות, וכן השית עליה קנס בסכום של 800,000 ש"ח והתחייבות להימנע מלעבור עבירה כאמור בסכום של שני מליון ש"ח.

בערעור שהוגש על ידי המבקשת לבית המשפט המחוזי אושרה ההרשעה, אולם בית המשפט המחוזי הקל בעונשה של המבקשת, והעמיד את הקנס שהושת עליה על סכום של 500,000 ש"ח, ואת ההתחייבות האמורה על סך של 750,000 ש"ח. עתה עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המבקשת טוענת, בעיקרו של דבר, כי מ"ראיות חדשות שנתגלו" עולה, כי בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב האישום היו בידה ההיתרים הנדרשים. עוד מלינה המבקשת על כך שבית משפט השלום לא איפשר לה להביא את כל העדים אשר היו יכולים לטענתה לסייע בידה. המבקשת מוסיפה, כי מן הדין היה לבטל את כתב האישום משום שעומדת לה הגנה מן הצדק, וכן כי גם אם לא ניתן היתר, היה מקום לתתו בדיעבד (באופן שמבטל את העבירה), משום, שלטענתה, אי נתינת ההיתר נבעה משיקולים זרים. זאת ועוד: המבקשת משיגה גם על גובה הקנס והערבות אותם חויבה, על פי גזר הדין, לשלם למשיבות.

3.דין הבקשה להידחות. טענותיה של המבקשת, לפיהן היא הייתה זכאית לקבל רשיון, אף שלא קיבלה אותו באופן רשמי, ולפיה ההחלטה שלא ליתן היתר נבעה משיקולים זרים, נידונו בהרחבה, ונדחו, בע"א 2617/00;

1805/00, אליו מפנה המבקשת; גם המבקשת סבורה כי התוצאה בתיק זה, נגזרת, במידה רבה, מן ההכרעה שתינתן בערעורים האזרחיים הנ"ל. בינתיים ניתן פסק דין באותם ערעורים ויש בו במידה רבה גם כדי לקבוע את התוצאה בבקשה זו. טענת ההגנה מן הצדק שמעלה המבקשת, נידונה אף היא על ידי שתי הערכאות דלמטה, ונקבע כי לא ניתן לסווג את המקרה שלפנינו ככזה הבא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים ביטולו של אישום מכוח הגנה מן הצדק. גם בטענת המבקשת לפיה מן "הראיות החדשות" עולה כי בתקופה הרלוונטית ניתן לה רשיון, אין כדי לסייע לה. אין גם מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום שלא לאפשר למבקשת להעיד מספר עדים. עניין זה, הנוגע לשיקול דעתו של בית משפט לגבי אופן ניהול ההליך, נבחן כדבעי בשתי ערכאות, ואף אני לא שוכנעתי כי אי העדתם של עדים אלו גרם למבקשת עוול או שינה את תוצאת המשפט. אשר לעונש שהוטל על המבקשת, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את השיקולים השונים לחומרה ולקולא, והחליט להקל בעונשה של המבקשת. וגם בכך אין להתערב. כללו של דבר, לא מצאתי עילה ליתן רשות ערעור, בדרגה שלישית, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש שהוטל על המבקשת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה מתבטלת ההוראה בדבר עיכוב הביצוע.