רע"פ 9060/02 בורנשטיין מוריס נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז–1977. המבקש הורשע בכך כי בשלוש הזדמנויות שונות, במהלך החודשים מרץ–אפריל 1999, ביצע מעשים מגונים בילדה בת 8 שנים, בעלת התפתחות שכלית ורגשית לקויה. בית משפט השלום השית על המבקש עונש מאסר של שש שנים, מהן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

ערעור של המבקש לבית המשפט המחוזי שהופנה כנגד העונש נדחה, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור. המבקש חוזר על טענותיו בבית המשפט המחוזי.

2.דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש נשקלו הן בבית משפט השלום והן בית משפט המחוזי, ולא ראיתי הצדקה למתן רשות ערעור בגדר "גלגול שלישי". עיון בפסק-דינו של בית משפט המחוזי מעלה, כי תקופת מעצר הבית בו שהה המבקש ומצבה הכלכלי של משפחתו נשקלו בכובד ראש במאזן גזירת הדין. זאת ועוד זאת: אף לגופם של דברים לא ראיתי ממש בטענותיו של המבקש. המבקש הורשע בעבר בשתי עבירות דומות (בשנים 1990-1989), והוא לא נרתע מלשוב ולבצע עבירות מין בקטינה בת 8 שנים. לגבי בקשתו של המבקש לקבל טיפול נפשי, הרי שזו זכתה כבר להתייחסות מפורשת בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הפנה את תשומת ליבו של שירות בתי הסוהר להצהרתו של המבקש על רצונו להתמיד בהליך של שיקום נפשי. מכל מקום, אין בה כדי להצדיק הקלה בעונש המאסר.

הבקשה נדחית.