רע"פ 9065/06 יובל נורי נ. מדינת ישראל-משרד התעשייה,המסחר והתעסוקה

המבקש הועמד לדין בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (ת"פ 1105/02) בגין עבירה של העבדה שלא כדין, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, אשר היה בעליו של עסק לאינסטלציה, העסיק ביום 16.1.2000 עובד בשם ח'דר אוסאמה (להלן: ח'דר) בהכנת חפירות לקו מים. ח'דר איננו אזרח או תושב ישראל ולא היה מורשה לעבוד בישראל. המבקש כפר בעובדות כתב-האישום.

לאחר ניהול המשפט ושמיעת ההוכחות, הרשיע ביום 25.12.2005 בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' פוגל) את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. את הרשעתו של המבקש נימק בית-הדין באופן מפורט, תוך שהוא מסתמך על הודעותיהם של המפקחים במשרד העבודה והרווחה ושל מר אמנון פנטי (להלן: פנטי) לקוחו של המבקש ובעל הבית שבו עבד ח'דר בתאריך נשוא כתב האישום. בין היתר העידו המפקחים, על איתור ח'דר במקום וקבלת פרטי המבקש ממנו וכן על-כך שהמבקש הודה בעצמו בשיחה טלפונית בהעסקתו של ח'דר למשך יום אחד. בגין העבירה בה הורשע, השית בית-הדין האזורי על המבקש קנס בסך 30,000 ש"ח וכן הורה, כי יחתום על התחייבות בסך 100,000 ש"ח למשך שלוש שנים, שלא יעבור שוב אותה העבירה. בגזר-דינו התחשב בית-המשפט בחומרת העבירות מחד, ומאידך בחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה וכן בנסיבותיו האישיות של המבקש, בין היתר פטירתה של אשתו ממחלה קשה.

על פסק-דינו של בית-הדין האזורי ערער המבקש לבית-הדין הארצי לעבודה.

בית-הדין הארצי לעבודה (כבוד השופטים י' פליטמן, נ' ארד ו-ו' וירט-ליבנה) דחה את הערעור בקובעו, כי הכרעת הדין מבוססת היטב בחומר הראיות ואין כל מקום להתערב בה, וכי גם העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הרגילה במקרים אלו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המכוונת הן כנגד הכרעת-הדין והן כנגד גזר-הדין. במסגרת הבקשה טוען המבקש, כי שגו בתי-הדין משקבעו, כי לא עלה מתוך הראיות ספק סביר באשר להרשעתו בעבירה נשוא כתב-האישום. לטענתו, העובדה כי במקום הועסקו שלושה עובדים נוספים על-ידי פנטי, אשר על העסקתם לקח הוא אחריות ושילם קנס בגינה, אך לא ידועה זהותם, מעלה ספק באשר לזהותו של ח'דר ובאשר למעסיקו. כך גם העובדה, כי המשיבה נמנעה מלהעיד את ח'דר וכן עובד ישראלי נוסף שעבד אצל המבקש, בטענה כי לא הצליחה לאתרם. כך גם ביחס לעובדה שלא העידה מפקח נוסף מטעם משרד העבודה והרווחה בשם מוטי אברג'יל. תמיהות אלו מעלות לטענת המבקש ספק מכריע באשר לראיות כנגדו, ועל-כן הרשעתו בטעות יסודה. לטענתו, מעלה הבקשה שאלה כללית וחשובה, בעניין משמעותו של נטל הספק הסביר בפלילים. בעניין עונשו של המבקש, טוען הוא, כי הוא חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה בנסיבות המקרה.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בטענותיה סומכת המשיבה את ידיה על הכרעותיהן העובדתיות של בית-הדין האזורי ובית-הדין הארצי.

עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . כל כולה של הבקשה מתבססת על הקביעות העובדתיות שנתגלו בעניינו, ועל המהימנות שניתנה להם על-ידי בית-הדין.

לגוף העניין, הראיות שהובאו על-ידי המשיבה ביססו היטב את הרשעתו של המבקש. לו רצה המבקש לערער מסקנה זו, היה עליו להציג תרחיש חלופי הנתמך בראיות ואשר אינו בגדר סברה תיאורטית בלבד, או להצביע על

קושי מהותי או סתירה פנימית בראיותיה של המשיבה. זאת לא עשה המבקש, ועל-כן הורשע על-סמך הראיות הקיימות.

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש נמוך משמעותית מהעונש המקסימאלי האפשרי בעבירה זו, והוא אף אינו חורג ממדיניות הענישה הרגילה. אף לעצם העניין נראה, שבית-הדין איזן באופן ראוי בין נסיבותיו האישיות ובין חומרת העבירה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.