רע"פ 9066/08 איתמר בן גביר נ. מדינת ישראל

1.

ביום 25.6.2007 הרשיע בית-משפט השלום בירושלים את המבקש, בתום שמיעתן של ראיות, בעבירות של החזקת פרסום גזעני, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. בעקבות כך חויב המבקש לבצע שירות לתועלת הציבור וכן נגזר לו מאסר על-תנאי בן 60 ימים.

2.

הן המבקש והן המדינה ערערו על פסק-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים. בחודש אלול התשס"ח (ספטמבר 2008) דחה בית-המשפט המחוזי ( כבוד השופטים ד' חשין, ע' חבש וי' שפירא ) את ערעור המשיבה. מנגד, קיבל בית-המשפט את ערעורו של המבקש באופן חלקי, תוך שהוא מזכה אותו מעבירה של החזקת פרסום גזעני. בהתאמה, אף הוחלט להקל בעונשו, והיקפו של השירות לתועלת הציבור הועמד על 200 שעות. יתר חלקי פסק-דינו של בית-משפט השלום נותרו על כנם.

3.

על-פי המתואר באישום השלישי, נסע המבקש בשעות הערב של ה-26.6.2001 ברכבו בכביש המוביל לקניון הראל במבשרת, כאשר על הרכב מתנוססות מדבקות הנושאות את הכיתוב: אין ערבים אין פיגועים . בית-המשפט המחוזי סמך ידיו על הרשעת המבקש בעניין זה, תוך שקבע כי זוהי סיסמה גזענית ויש בה משום ביזוי, גילוי איבה וגרימת מדנים כלפי ציבור שלם בשל מוצאו הלאומי-אתני.

באישום הרביעי לכתב-האישום נטען, כי בליל ה-8.5.2002 נראה המבקש ברחוב יפו בירושלים, כשהוא מחזיק ברכבו ארבעה שלטים אשר נשאו את הכותרת: או אנחנו או הם ובהם נכתב: יש פתרון - לגרש את האויב הערבי! . המודעות היו חתומות בידי "מטה כהנא צדק" אשר הוכרז כארגון טרור, וקראו ליצירת קשר עם מטה הארגון. בית-המשפט המחוזי לא מצא להתערב בהרשעת המבקש בגדרו של אישום זה. ראשית, נדחתה טענת המבקש לפיה אין בכרוז משום מסר גזעני, בהיותו קורא אך לגירוש מי מבין הערבים שהוא אויב. לעניין זה נקבע, כי אף אם אין בכל אמירה בכרוז כשלעצמה משום הסתה לגזענות, הרי בחינת הכרוז כמכלול מלמדת על תוכנו הגזעני, ועל כך שהמבקש הפיצו במטרה לממש את תורתו הגזענית של הרב כהנא, לפיה כל הערבים הם אויב ויש לגרשם מהארץ. לכך התווספה העובדה כי בחקירתו במשטרה הצהיר המבקש שהוא מזדהה עם האמירה כהנא צדק .

לבסוף, דחה בית-המשפט המחוזי את טענת ההגנה מן הצדק שהעלה המבקש, לפיה יש להורות על ביטול כתב-האישום נוכח אכיפה בררנית אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בעובדה כי אדם אחר, אשר היה מעורב אף הוא באירוע שתואר באישום השני, לא הועמד לדין. בית-המשפט המחוזי אף לא מצא בדוגמאות שהביא המבקש לאחרים אשר לא הועמדו לדין בעבירות מן הסוג בהן הוא הורשע, משום הוכחה לקיומה של אכיפה בררנית בעניינו.

4.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא שב וטוען, כי אין בתוכנם של הפרסומים בגינם הורשע משום מסר גזעני ותמיכה בארגון טרור, וכי בהעמדתו לדין כרוכה אכיפה בררנית.

5.

לאחר שעניינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות. זאת באשר אין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר יש בה כדי להקים עילה לבחינה בידי ערכאה נוספת, שלישית במספר (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש בבקשה ממש. הגדרת המונח גזענות בקשר עם העבירות בהן הורשע המבקש קבועה בסעיף 144א לחוק העונשין, לפיו גזענות הינה "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". בע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(5) 221 (1996), פירשה דעת הרוב את המונח "דבר", הקבוע בסעיף 144ב(א) לחוק העונשין, כפרסום המבטא הסתה לגזענות. הפרסומים אשר יוחסו למבקש עונים על אותה הגדרה, ולפיכך קביעתו של בית-המשפט המחוזי בדבר תוכנם הגזעני, בדין יסודה.

אף טענת המבקש לקיומה של אכיפה בררנית בעניינו אינה יכולה לעמוד. כבר נפסק בעבר, כי

יש להבחין בין אכיפה בררנית, אשר פסולה בהיותה מבוססת על

שיקולים זרים, לאכיפה חלקית מותרת, אשר בבסיסה עומדים שיקולים ענייניים (בגץ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עיריית באר-שבע , פ"ד נג(3) 289 (1999)). נוכח העובדה, כי בבסיס ההבחנה בין המבקש לאחרים עמדו שיקולים ענייניים כמפורט לעיל, בדין לא מצא בית-המשפט המחוזי להורות על ביטול כתב-האישום שהוגש כנגדו.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.