רע"פ 9080/01 שבתאי שאלון נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופטת ד' דורנר :

העותר עומד לדין ביחד עם תשעה אחרים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין פרשה של הברחת מכולות של סיגריות מזויפות. כתב-האישום הוגש על-יסוד עדות עד-מדינה, הוא המשיב 5 בעתירה שלפנינו (להלן: סדן). בגדר ההסכם עם סדן, סוכם כי אם ישתף פעולה עם רשויות התביעה, לא יועמד לדין בגין חלקו בפרשת ההברחות ואף יזכה לקבל טובות הנאה נוספות. בעקבות הסכם זה פוענחה הפרשה, ובכתב-האישום שהוגש כאמור, הואשמו, בין היתר, גם שלושה עובדי מכס, שסייעו בהברחת המכולות, בעבירות של לקיחת שוחד.

תוך שמתנהל משפטם של העותר והאחרים, התלונן העותר במשטרה, כי סדן פנה אליו והציע לחזור בו מהסכם עד-המדינה ולעזוב את ישראל, אם ישלם לו העותר סכום של 200,000 דולר. לדברים אלה נמצאה גם תמיכה בעדות עורך-דין שבפניו הצהיר סדן כי בתנאים מסוימים יחזור בו מן העדות שהתחייב לתת כעד-מדינה.

הפרקליטות החליטה, על-יסוד חומר ראיות זה, להעמיד את סדן לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לביצוע עוון, ולבטל את טובות ההנאה הנוספות שהובטחו לו. עם זאת, הפרקליטות לא ראתה לשנות מן ההחלטה שלא להעמיד את סדן לדין בפרשת ההברחות.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו, ובגידרה מתבקשת הפרקליטות על-ידי העותר, ראשית, להעמיד את סדן לדין בגין עבירות חמורות יותר; ושנית,

והוא העיקר, להעמיד את סדן לדין בשל פרשת ההברחות. בעתירתו הסביר העותר, כי יש לו עניין רב בקידום ההליכים הפליליים כנגד סדן, ובלשונו, "חשיבות מיוחדת יש לעותר בשמיעת גרסתו של [סדן] בקשר לפרשת ההברחות לאחר שיועמד לדין, כפי שהיה אמור להיות מלכתחילה אלמלא נחתם עמו הסכם עד המדינה, ומכאן עיקרה של עתירה זו".

בתשובתה לעתירה הסבירה הפרקליטות, כי אף שמכוח הסכם עד-המדינה רשאית הייתה להעמיד לדין את סדן בגין פרשת ההברחות לאחר שהפר את תנאי ההסכם, הרי שהחליטה שלא לעשות כן. הפרקליטות הסבירה, ראשית, כי לפני שהפך סדן לעד-מדינה, חומר הראיות להוכחת מעורבותו בפרשת ההברחות היה קלוש וכללי ולא איפשר את העמדתו לדין, הראיות המפורטות כנגדו באו מפיו עצמו, והוא מסרן בעת שסבר שלא יועמד לדין בגין פרשה זו; ושנית, כי נוכח תרומתו של סדן לגיבוש כתב-האישום כנגד המעורבים האחרים בפרשה, הוחלט כי האינטרס הציבורי מצריך שלא להעמידו לדין בגין פרשת ההברחות ולהסתפק בהעמדתו לדין בגין העבירות שביצע לאחר-מכן, ובביטול טובות ההנאה הנוספות שהובטחו לו.

את עמדתה זו של הפרקליטות תקף העותר, בטענו כי הראיות שהיו בידי הפרקליטות כנגד סדן אפשרו גם מלכתחילה את העמדתו לדין בגין פרשת ההברחות.

יש לדחות את העתירה.

כעולה מתגובתה, לפרקליטות יש אינטרס רחב בשאלת העמדת עד-מדינה לדין בגין אותה הפרשה ממש שבה שיתף פעולה עם הרשויות. כמקובל, אין בית-משפט זה משים עצמו במקום הרשות המוסמכת לבחון אינטרס זה, כמו גם את שאלת דיות הראיות לצורך העמדה לדין פלילי. לא מצאנו איפוא מקום להתערב בשיקולי הפרקליטות, שלא חרגו ממתחם הסבירות.

העתירה נדחית.