רע"פ 9105/07 מיכאל קפלן נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית המשפט לתעבורה ברמלה כתב אישום (פ"ל 557/05), המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) + 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 18.11.05 בשעה 00:30, נהג המבקש ברכב פרטי בראשון לציון כשהוא שיכור. בבדיקת ינשוף שנערכה לו נמצא שריכוז האלכוהול בבדיקת האוויר של המבקש הוא 1125 מ"ג אלכוהול, שהם שווה ערך ל- 234 מ"ג אלכוהול בדם.

בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ר' טאובר ) הרשיע, ביום 24.1.07, את המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וביום 7.9.07 גזר עליו את העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 19 חודשים; פסילה על תנאי של שישה חודשים למשך 3 שנים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא לעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים. כן הורה בית המשפט למבקש לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח למשך שנתיים להימנע מהעבירות בהן הורשע בתיק זה.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בבית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מערעורו על הכרעת הדין והתמקד בערעור על גזר הדין.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור בקובעו כי בית המשפט לתעבורה לא מיצה את הדין עם המבקש וגזר עליו עונש פחות מתקופת המינימום שנקבעה בחוק לעבירה של נהיגה בשכרות, לפיכך לא היה מקום להקלה נוספת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

לטענת בא-כוח המבקש, העונש שנגזר על המבקש הינו חמור. לטענתו, המבקש עבר לשבת ליד מושב הנהג רק לאחר שחברו, נהג הרכב, ירד ממנו לכמה דקות בלבד לשם רכישת דבר מה בקיוסק הנמצא בקרבת מקום. בנסיבות אלה, לטעמו, אין לייחס את אותו המשקל למצב בו נהג ביצע עבירות תנועה תוך סיכון הסובבים לו לעומת מצב בו לא הייתה כל סכנה מיידית והנהג שביצע את העבירה, בסך-הכל "הזיז" את הרכב מספר מטרים לא רב. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש הינו בחור צעיר, חיובי, עובד ולומד ויש להקל עמו בעונש.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת

חניון חיפה .

יתרה מכך, עיקר טענות המבקש בבקשתו מכוונות כנגד העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. ברם, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, לאור נסיבות המקרה שבפנינו ובהתחשב בחומרת העבירה ובעובדה, כי כמות האלכוהול שנמצאה בדמו של המבקש הייתה גבוהה פי כמה מהכמות המותרת בחוק, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.

העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל ועיקר. בית המשפט לתעבורה בחן ובדק את נסיבות המקרה דנן. השיקולים לקולא אותם שקל בית המשפט לתעבורה היו העובדה, כי הנהיגה של המבקש הייתה קצרה ולא עלתה על מטרים ספורים וכי למבקש אין הרשעות קודמות בתעבורה או בפלילים. מנגד, השיקולים לחומרה אותם שקל בית המשפט לתעבורה היו חומרתה הרבה של העבירה המיוחסת למבקש והעובדה, כי מדובר בבחור צעיר הנוהג כארבע שנים. המבקש הורשע בכך, שנהג ברכב כשריכוז האלכוהול בדמו עלה פי כמה על הכמות המותרת על-פי החוק. בנסיבות אלה, שוכנעתי, כי העונש שהוטל על המבקש אף מקל עמו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.