רע"פ 9141/07 נידאל דסוקיי נ. מדינת ישראל

1.

ביום 2.12.00, בעת ששוטרים ליוו שני עצורים לטיפול רפואי בבית-החולים, הם הותקפו על-ידי המבקשים ואחרים, אשר ביקשו להיכנס למתחם בו הוחזקו העצורים. בית-משפט השלום ברמלה הרשיע את המבקשים בעבירה של תקיפת שוטר, לפי סעיף 274(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון נידאל דסוקי ל-45 ימי מאסר, שבעה חודשים נוספים על-תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. מאיר סעדי נדון ל-3 חודשי מאסר ושבעה חודשים מאסר על תנאי. עוד נקבע, כי עונש מאסר מותנה בן שבעה חודשים שעמד כנגד סעדי יופעל בחופף, כך שבסופו של יום הוא ירצה שבעה חודשים מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקשים ערערו כנגד פסד-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורם העלו שלל של טענות כנגד הכרעת-הדין – אשר אין מקום לפרטן כאן – ומספר טענות כנגד העונש שהושת עליהם, וביניהן הטענה כי נוכח העובדה שחלפו חמש שנים מהיום בו הוגש כתב-האישום ועד שניתן גזר הדין, נכון היה להקל בעונשם. עוד נטען, כי היה מקום להורות על הארכת המאסר המותנה שרבץ כנגד מבקש 2. בית-המשפט המחוזי לא ראה לקבל את טענותיהם, ודחה את הערעור על כל חלקיו.

3.

בבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער. בבקשתם הם שבים וטוענים כי חלוף הזמן, כמו גם עברם הפלילי שאינו מכביד, חייבו ענישה מתונה מזו שהושתה עליהם. עוד נטען, כי בעניינו של מבקש 2 ניתן, ואף היה מקום, להורות על הארכת תוקפו של המאסר על התנאי.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, חומרת העונש אינה מקימה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, אין עניינם של המבקשים נמנה עליהם. אכן, חמש שנים הם זמן רב למשפט בסדר גודל כזה. עם זאת, נתון זה הובא בחשבון על ידי בית משפט השלום (ראו עמ' 161 לפרוטוקול הדיון), ועל כן הוחלט שלא למצות את הדין עם המבקשים. בנסיבות אלו לא מצאתי כי הוכחה בפני עילה המצדיקה את ליבונה של סוגיית העונש בפני ערכאה שלישית. יתר על כן, תקיפתם של לובשי מדים הנה תופעה חמורה אותה יש לבער, וגם מטעם זה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.