פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
917/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. אליהו מזרחי
2. דליה מזרחי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בחיפה בע"ח 2635-02-10 מיום 2.2.2010, שניתנה על-ידי כבוד השופטת י'
וילנר
בשם המבקשים:
עו"ד אודי גנון
החלטה
כנגד המבקש 1 קיים חשד, כי לכאורה גנב רכוש רב מאחרים, השייך לספינות. בימים 21.7.09 ו- 22.7.09 התבצעו חיפושים על-ידי המשיבה בביתם של המבקשים, בחצרם, במחסנים וכן ביאכטה אשר ברשותם. במהלך חיפושים אלה, נתפס רכוש רב, אשר נמצא בידי משטרת ישראל. בעקבות התפיסה פנו אנשים רבים וטענו לבעלות באותו ציוד.
ביום 24.1.10 הגישו המבקשים לבית-משפט השלום בקריות בקשה להחזרת התפוסים.
ביום 31.1.10 נתקבלה תגובת המשיבה לבקשה, בה הובא לידיעת בית-המשפט, כי לאחר תפיסת התפוסים על-ידי המשטרה, הגיעו תלונות רבות מ- 10 מתלוננים, אשר טוענים לבעלות על התפוסים או חלקו וכי ראוי לזמן מתלוננים אלה לדיון בבקשת המבקשים.
בעקבות תגובת המשיבה, הורה בית-משפט השלום, ביום 31.1.10, כי על המשיבה לזמן את כל המתלוננים לדיון שנקבע למחרת, קרי ליום 1.2.10. דא עקא, שהמשיבה קיבלה החלטה זו רק ביום הדיון בבוקר, מספר דקות לפני תחילת הדיון בבקשה ומשכך נבצר ממנה לזמן את המתלוננים לדיון.
בנסיבות אלה, קיבל בית-משפט השלום (כבוד השופטת ט' תדמור-זמיר), ביום 1.2.10, את הבקשה והורה על החזרת התפוסים לידי המבקשים, בקובעו, כי מאחר וחלפו 6 חודשים ולא הוגש כתב אישום בעניין התפוסים לבית-המשפט, יש להיעתר לבקשה.
על ההחלטה הנ"ל הגישה המשיבה ערר לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' וילנר) קיבל, ביום 2.2.10, את הערר והורה על ביטול החלטת בית-משפט השלום בקובעו, כי נוכח החלטתו לזמן את המתלוננים לדיון, המשמעות היא, כי הוא ראה לנכון לשמוע את עמדת המתלוננים בטרם תינתן החלטה בבקשה להחזרת התפוסים, כך שאין מקום ליתן החלטה כל עוד לא נשמעו המתלוננים. לפיכך, הורה בית-המשפט המחוזי לבית-משפט השלום לקיים דיון נוסף בבקשה, לאחר שיתאפשר למשיבה, תוך פרק זמן סביר, לזמן את המתלוננים לדיון.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שבים המבקשים על טענותיהם, כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי.
לטענת בא-כוח המבקשים, טעה בית-המשפט המחוזי עת קבע להשיב את הדיון לבית-משפט השלום על-מנת לשמוע את המתלוננים, שכן על-פי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה), על המשטרה להשיב את הרכוש שנתפס לאדם שממנו הוא נלקח, ולא לאף אדם אחר. לטענתו, בתיק חלפו שישה חודשים מבלי שיוגש כתב אישום ולכן המשטרה היתה מחויבת להשיב את הרכוש למבקשים, שכן החזיקה ברכוש ללא סמכות. כמו-כן, לטענתו, באם רצתה המשטרה להמשיך ולהחזיק ברכוש, יכולה הייתה לבקש בקשת ארכה במסגרת ששת החודשים, אולם הדבר לא נעשה. עוד טוען בא-כוח המבקשים, כי באם מתלונן כזה או אחר חושב שהרכוש שנתפס שייך לו, הרי גם הוא יכול במסגרת ששת החודשים לפנות לבית-המשפט בבקשה להורות מה ייעשה עם התפוסים בהתאם לסעיף 34 לפקודה, אולם הדבר עד כה לא נעשה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.
עניינם של המבקשים כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינם בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).
אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
בית-משפט השלום הורה למשיבה, ביום 31.1.10, לזמן את המתלוננים הטוענים לבעלות בתפוסים לדיון שהתקיים ביום 1.2.10. המשיבה לא קיבלה את החלטת בית-משפט השלום עד לבוקר מועד הדיון וממילא לא זימנה את המתלוננים לדיון זה.
לאור העובדה שהמתלוננים לא זומנו לדיון ולא ניתנה להם האפשרות לטעון טענותיהם בנוגע לבעלותם בתפוסים, הגם שבית-משפט השלום מצא חשיבות רבה בשמיעת עמדתם בטרם תינתן החלטה, נראה, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו, כי אין מקום ליתן החלטה בעניין התפוסים, כל עוד לא נשמעו טענות המתלוננים.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בשבט התש"ע (8.2.2010).
ש ו פ ט