רע"פ 9202/96 עזרן מודי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש ביום 5.8.95 כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה של נסיעה בניגוד להורית אור אדום ברמזור. הוא הודה, הורשע ונגזרו עליו קנס, חודש פסילה בפועל מנהיגה וחודשיים פסילה על תנאי לשלוש שנים. כמו כן הופעל לגביו במצטבר עונש מותנה של חודשיים פסילה מנהיגה.

המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת חיות). ערעורו היה מבוסס על העובדה שביום 6.10.96 פורסם צו התעבורה (עבירות קנס) (תיקון), התשנ"ז - 1996 (להלן: "התיקון"), מכוחו סווגה העבירה אותה עבר המבקש כעבירה מסוג ברירת קנס. צו זה נכנס לתוקף ביום 5.12.96. המבקש הורשע ודינו נגזר ביני לביני, ביום 3.11.96, ולפיכך טען, כי הופלה לרעה ביחס לנהגים שנשפטו לאחר התיקון ויכלו להנות מברירת קנס, שאין הפעלת תנאי בצידה.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. הוא קבע, כי למבקש לא הייתה זכות לדחות את משפטו עד לכניסתו של התיקון לתוקף, ולפיכך, משנגזר דינו עובר לכניסתו של התיקון לתוקף, אין מקום להתערב בעונשים שהוטלו על המבקש.

המבקש מבקש רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדבריו, מעורר פסק דין זה את השאלה מה הדין בתקופה שבין פרסום התיקון ברשומות לבין כניסתו לתוקף.

לעניין זה, נתבקשה תגובת המשיבה, שהעלתה את הטיעונים הבאים: השאלה אותה מבקש נדונה ממילא בבית משפט זה (בתיק רע"פ 8121/96); המבקש, אף שהוא צעיר בשנים (בן 22), הוא עתיר בעבירות תנועה ולחובתו רשומות 22 עבירות תנועה, שנעברו בין ינואר 1992 למרץ 1996; גם עבירה מסוג ברירת קנס עשויה לגרום להפעלת תנאי (לעניין זה מפנה המשיבה לרע"פ 1978/91 משה שמיר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(3) 717); בנסיבות אלו, גם לפי התיקון היה מקום להגיש כתב אישום נגד המבקש ולא להסתפק בברירת קנס.

ניתנה למבקש זכות להגיב על תשובת המדינה, אלא שהוא בחר שלא לעשות בה שימוש.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי שאין מקום למתן רשות ערעור במקרה זה. עברו התנועתי של המבקש מצביע על עבירות תנועה חוזרות ונשנות. דינו נגזר לפי הדין שחל באותו מועד וקיים יסוד להניח, כי נוכח הרשעותיו הקודמות לא היה מצבו משתנה גם לאחר כניסת התיקון לתוקף. השאלה העקרונית אותה מעורר המבקש נדונה ממילא בבית משפט זה, וכאמור לעיל, ספק אם יש להכרעה בה תחולה לגבי המבקש.

הבקשה נדחית.