רע"פ 9242/11 מקסים בלואוסוב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 39704-08-11, כבוד השופט ר' בן-יוסף , מיום 3.11.2011), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בתת"ע 3282-09-10 (כבוד השופט ש' מלמד ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות לאחר שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף. ביום 16.5.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה שיוחסה לו. לאחר ששמע את גרסת המבקש ואת גרסת המשיבה, הגיע בית המשפט לקביעה עובדתית שלפיה הכשיל המבקש את בדיקת הינשוף ולפיכך ניתן לראות בו כמי שסירב לבדיקה. ביום 18.7.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של קנס בסך 1,200 ש"ח, פסילה לתקופה של 24 חודשים, פסילה מותנית ומאסר מותנה.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי לא מצא מקום להתערב בקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט לתעבורה. עוד קבע בית המשפט כי אין בסיס ראייתי לטענת המבקש שלפיה לא הוסברה לו משמעות הסירוב או לכך שביקש לעבור בדיקת דם.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית שהיא נוסח האזהרה אותה נדרש השוטר להעביר לחשוד בנהיגה בשכרות על מנת שזו תהיה תקפה. לטענתו, לא הוזהר בדבר המשמעות המשפטית של סירובו. עוד טוען

המבקש כי לא סירב לבצע את בדיקת הנשיפה ושיתף פעולה באופן מלא עם השוטרים במקום. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי לא ניתן לייחס לו סירוב לביצוע הבדיקה שכן כלל לא היה מכשיר ינשוף במקום, לא ניתנה לו הזדמנות להיבדק והוא לא הוזהר כדין. לבסוף, טוען המבקש כי לא ניתנה לו אפשרות להוכיח את חפותו באמצעות בדיקת דם.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין וההחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה..

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי, על אף טענותיו של המבקש, אינה מעלה שאלה מסוג זה וכל עניינה הוא כי נתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט לתעבורה. לא שוכנעתי כי מקרה זה הוא מקרה חריג המצדיק התערבות בממצאים מסוג זה, וזאת אף לאור העובדה כי מדובר בערכאה שלישית. בית המשפט לתעבורה התרשם מעדותו של השוטר שנכח במקום וכן מעדות המבקש והעדיף את גרסת המשיבה שלפיה הוסברה למבקש דרך פעולתו של מכשיר הינשוף. למרות הסבר זה בחר המבקש, פעמיים, להכשיל את הבדיקה במתכוון באמצעות עישון ולעיסה. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום כל פגם במסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה אין מקום במקרה זה להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.