פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9274/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שלמה בלייווייס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.10.09 בב"ש 90547/09 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ז' המר – סג"נ ות' שפירא
תאריך הישיבה:
ה' בכסלו התש"ע (22.11.2009)
בשם המבקש:
עו"ד ליה פלוס
בשם המשיבה:
עו"ד עדי שגב
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בע"פ 7727/09 מיום 20.10.2009, בגדרו התקבל בחלקו ערעור המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתיק פלילי 2760/08 מיום 7.7.2009.
כתב האישום (המתוקן בשנית) אשר הוגש כנגד המבקש, ייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); ועבירה של החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו, שלא בהיתר, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים.
בחזקתו של המבקש נמצאו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 287.1315 גרם וכן כלים המשמשים להכנתו וצריכתו.
המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח ) על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו. תסקיר שירות המבחן אשר הוכן בעניינו, סקר את התמכרותו ארוכת השנים לסמים, את מצבו המשפחתי העגום ואת הסתבכויותיו הקודמות בעבירות סמים, אלימות ועוד. מאידך, התייחס התסקיר גם למאמציו להשתלב במסגרות טיפוליות וציין, כי לאחרונה משתתף המבקש בתכנית גמילה במרכז לטיפול בעבריינות והתמכרויות ומצליח מזה מספר חודשים לשמור מרחק מסמים. התקווה להמשך שיקומו של המבקש, הביאה את קצינת המבחן להמליץ להסתפק בהעמדתו של המבקש לפיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה.
ביום 7.7.2009 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והטיל עליו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל ושני מאסרים על תנאי, של 14 חודשים ושישה חודשים. בית המשפט קבע, כי במקרה דנן אין להעניק לאינטרס השיקום של המבקש משקל מכריע. זאת ראשית, בשל חומרת העבירות בהן הורשע – סוג הסם המסוכן שנתפס בחזקתו והכמות המסחרית שלו, הגדולה כמעט פי אלף ממשקלה של מנת סם לצריכה עצמית – ושנית, מאחר שבעבר הועמד המבקש לפיקוח של שירות המבחן לא פחות משלוש פעמים, אך לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו. בית המשפט סבר, כי בנסיבות אלה לא ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן ויש להעניש את המבקש באמצעות הטלת מאסר בפועל ומאסר על תנאי כאמור.
המבקש ערער על חומרת העונש שנגזר בערכאה הדיונית, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בפסק דינו מיום 20.10.2009, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ד' ברלינר ; סגן השניא ז' המר והשופטת ת' שפירא ) כי גובה העונש לכשעצמו איננו חורג מנורמת הענישה הראויה. מאידך, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור, המבקש התמיד במשך למעלה משנה בטיפול הגמילה אליו הצטרף והדבר השפיע על רצונו של בית המשפט להראות לו, כי מאמציו נשאו פרי. בשל עברו הפלילי של המבקש, ביטול עונש המאסר לא בא בחשבון האפשרויות, ואולם בית המשפט מצא לנכון לקצר בשישה חודשים את רכיב עונש המאסר בפועל.
מכאן הבקשה שלפניי במסגרתה טוענת באת כוח המבקש, כי גובה הענישה בעבירות סמים איננו אחיד ומבקשת להעניק במקרה הנוכחי, משקל רב יותר לאינטרס שיקומו של המבקש.
מנגד, ציינה באת כוח המשיבה בדיון שנערך לפניי, את חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש והדגישה, כי העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעו חודשיים בלבד, לאחר סיום התקופה הקודמת בה היה נתון המבקש לצו פיקוח של שירות המבחן.
דין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי בטענות באת כוח המבקש כל שאלה עקרונית המצדיקה דיון בתיק בגלגול שלישי ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש אוסיף, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. כמות הסם שנתפסה בידי המבקש וכלי המדידה והאריזה שהיו ברשותו, אינם מותירים ספק באשר לשימוש המסחרי שהיה עתיד להיעשות בסם, לולא נתפס בידי המשטרה. חומרת העבירות מחייבת אם כן לכשעצמה, הטלת ענישה מרתיעה ומשמעותית ומכלול נסיבותיו האישיות של המבקש מחזק מסקנה זו. עברו הפלילי נפרס על פני תקופה של למעלה מעשרים שנים וכולל לא רק עבירות של החזקה, אלא גם של סחר בסמים מסוכנים. חרף השתדלויותיו לאחרונה, כישלונות הליכי הגמילה הקודמים וחזרתו לדפוס העברייני, לאחר התקופות בהן היה נתון לפיקוח שירות המבחן, מוכיחים כי לא ניתן בשלב זה לתת בו אמון ושחרורו למסגרת הטיפולית איננו אפשרי. בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לקראת המבקש והתחשב בצורך לעודדו להתרחק מנגע הסמים. בנסיבות המפורטות, אין הצדקה להקלה נוספת בעונש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום 23.12.2009 בשעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, ז' בכסלו התש"ע (24.11.2009).
ש ו פ ט