רע"פ 93/05 יששכר זלוטניק נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא י' הכט

והשופטים מ' רביד וי' ענבר ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט א' צ' בן-זמרה ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו בנייה בלתי חוקית, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). בכתב האישום נטען כי המבקש ביצע ללא היתר עבודות בנייה בקומת עליית הגג ברח' שפיצר 8 בירושלים (להלן: עליית הגג ). עוד נטען בכתב האישום כי המבקש הפר צו הפסקת עבודה ומניעת פעולות. כן נטען כי המבקש מואשם בביצוע העבודות הנ"ל בהיותו בעל עליית הגג, המשתמש בפועל בעליית הגג והאחראי לביצוע העבודות. ביום 4.9.03, בתשובתו לכתב האישום בעת הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, טען המבקש כי הבעלים של עליית הגג הוא הקדש. עם זאת, הודה המבקש בשימוש בעליית הגג; בפתח ישיבת ההוכחות ציין בא-כוח המבקש כי המבקש מכחיש את הנטען בכתב האישום "הכחשה כללית".

בפסק דינו מיום 17.3.04 סקר בית המשפט לעניינים מקומיים את הראיות שעמדו לפניו, ובהן תמונות המתעדות את העבודות בעליית הגג ואת המדרגות המובילות מדירת המבקש אל עליית הגג. כן קבע בית המשפט כי המבקש לא חזר בו מהודאתו בצורה מפורשת ונמנע מלסתור את הטענה כי הוא משתמש בעליית הגג. על יסוד האמור לעיל, קבע בית המשפט כי המבקש משתמש למגורים בעליית גג שנבנתה עבורו ללא היתר כחוק ולפיכך הרשיע את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו, כמשתמש במבנה שנבנה ללא היתר. בגזר דינו מיום 30.3.04 הטיל בית המשפט לעניינים מקומיים על המבקש את העונשים הבאים: התאמת המבנה לתוכניות והיתרי הבנייה הקיימים באיזור, לרבות בדרך של הריסה, לא יאוחר מיום 1.4.05; הימנעות מכל שימוש במבנה ומהרשאת השימוש בו החל מהתאריך הנ"ל; קנס בסך של 10,000 ₪ וכן התחייבות בסך של 10,000 ₪ להימנע מעבירה לפי סעיפים 145, 204 ו-210 לחוק.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור טען בא-כוח המבקש כי הרשעת מרשו בבית המשפט לעניינים מקומיים היתה מבוססת על הודאה אשר המבקש חזר בו ממנה. עוד טען כי לא ניתן לחייב את המבקש להרוס נכס אשר אינו בבעלותו. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא חזר בו מהודאתו בצורה מפורשת וכי מכל מקום קיימות ראיות נוספות התומכות במסקנה המרשיעה, ובהן סמיכותה של דירת המבקש לעליית הגג וקיומן של מדרגות המובילות מדירת המבקש אל עליית הגג. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין סיבה שלא לצוות על המבקש להרוס את עליית הגג, נוכח העובדה כי עליית הגג נבנתה עבורו וכי הוא נהנה מפירות העבירה ומשתמש בעליית הגג. כן ציין בית המשפט המחוזי כי לא הובאה כל ראייה לפיה הבעלים הרשום מתנגד להריסת עליית הגג.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשת רשות הערעור חוזר בא-כוח המבקש על הטיעונים שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. בא-כוח המבקש מדגיש כי מסכת הבאת הראיות בבית המשפט לעניינים מקומיים התנהלה מתוך הבנה שהמבקש הכחיש את האמור בכתב האישום. באשר לצו ההריסה אשר המבקש חוייב לבצעו, מדגיש בא-כוח המבקש כי משהורשע המבקש בשימוש בבנייה ללא היתר כחוק - להבדיל מביצוע הבנייה - אין בסיס לחייבו בהריסת הבנייה הבלתי חוקית, אשר אינה שייכת לו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. בית המשפט לעניינים מקומיים לא הרשיע את המבקש על בסיס הודאתו בלבד, אלא על יסוד הראיות אשר עמדו בפניו, ובית המשפט המחוזי אישר את הרשעתו של המבקש נוכח הראיות האמורות. לפיכך, טענתו של המבקש באשר לחזרה מהודאתו אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. באשר לטענתו של המבקש נגד ההחלטה לחייבו להרוס נכס אשר הוא אינו בעליו, הרי שבית המשפט המחוזי ציין כי על פי הממצאים מדובר בעליית גג אשר נבנתה עבור המבקש, מחוברת לדירתו במדרגות ומשמשת אותו. בנסיבות אלה, הותרת המבנה הבלתי חוקי על כנו רק משום שהמבקש אינו בעל הנכס אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 205 לחוק, המאפשרת לבית המשפט ליתן על צו הריסה מקום בו הורשעו לפי סעיף 204 לחוק מבצע עבודה או משתמש במקרקעין ללא היתר, כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר. נוכח האמור לעיל, גם טענה זו אינה מעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.