רע"פ 9306/06 אריה פולסקי נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש הוגשו שני כתבי-אישום. על-פי עובדותיו של כתב-האישום הראשון, בין המבקש, אשר שימש במהלך השנים 1997-1998 כיועץ מס, לבין נתנאל טרייטל (להלן: "טרייטל"), אשר שימש כפקיד גבייה במס הכנסה, גובשה הסכמה בעקבותיה הפנה טרייטל נישומים למבקש בטענה שזה יכול לסייע להם בפתרון בעיותיהם מול שלטונות המס. המבקש העביר לטרייטל מחצית משכר הטרחה אשר גבה מהנישומים, בתמורה לביצוע פעולות שונות, ובין היתר, הפחתת גובה שומות המס בתיקי הנישומים. על-פי הנטען בכתב-האישום השני, החזיק המערער בארבעה שיקים מזויפים, בסכום כולל של 6,485.83 במטרה לפרוע אותם באמצעות חלפן. בית-משפט השלום בבאר-שבע הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בשבע עבירות של מתן שוחד, בעבירה של שימוש במסמך מזיוף, וכן החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירות לפי סעיפים 291 , 420 ו- 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. משלא נמצא המבקש כשיר לבצע עבודות שירות, התחבט בית-המשפט באשר לעונש הראוי לו בהתחשב בחומרתן של העבירות מחד, ובמצבו הבריאותי של המבקש מאידך, ובסופו של יום גזר לו שישה חודשי מאסר ושנת מאסר על תנאי.

2.המבקש הביא את השגותיו כנגד גזר-הדין בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בערעורו טען, כי העונש אשר הושת עליו לוקה בחומרה יתרה, ואינו מתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות, ובנסיבותיו האישיות ובכללן מצב בריאותו הרעוע. עוד טען המבקש, כי שומה היה על בית-המשפט לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן, ולהורות על עונש מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. לבסוף, עתר המבקש להגשת תסקיר מבחן נוסף, וכן למתן חוות-דעת רפואית ביחס למידת התאמתו לשהייה בכלא. בית-המשפט לא ראה טעם להיעתר לבקשות אלו, וקבע כי התמונה אודות מצבו הרפואי של המבקש ברורה: "למרות שמצבו לא קל, ברי כי הטיפול הרפואי שיעמוד לרשותו בין כותלי הכלא יהלום את צרכיו" (עמ' 17 לפסק-הדין). יחד עם זאת, ונוכח העובדה שמצבו בריאותו של המבקש היה זה שמנע הטלת עונש של ביצוע עבודות שירות מלכתחילה, ראה בית-המשפט לנכון לקצר את עונש המאסר ולהעמידו על חמישה חודשים.

3.המבקש ממאן להשלים אף עם תוצאה זו, ועותר כי תינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. במסגרת בקשתו שב הוא וטוען, כי המאסר אשר נגזר לו אינו עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי, וכי לא יתכן שבנסיבות אלו ישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. עוד מלין המבקש על כך שלא התקבלה חוות-דעת רפואית לגבי כשירותו לעמוד בתנאי המאסר בטרם נגזר עונשו. לבסוף, טוען המבקש, כי בית-משפט השלום ציין בגזר-הדין כי הוא הורשע, בין היתר, גם בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה, למרות שזו נמחקה מכתב-האישום. לשיטתו, יוצא אפוא כי בית-משפט השלום גזר את דינו בגין עבירה שהוא כלל לא הורשע בביצועה.

4.דין בקשה זו – שאינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מגדר עניינם של הצדדים המתדיינים – להידחות. הכלל הוא כי השגות המכוונות כנגד העונש אינן מהוות עילה לקבלת רשות ערעור, ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, עניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (ראו רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646). אף לגופו של עניין אין בטענותיו של המבקש כדי להצדיק מתן רשות ערעור. עיון בחוות-הדעת הרפואית אשר צירף המבקש לבקשתו, אינו מעלה תמונה קשה מזו שתוארה בפני ערכאות קמא, אשר לגביה נקבע כי יש בידי שירות בתי-הסוהר אפשרות לטפל בחוליו של המבקש. יתרה מזו, כבר הזדמן לבית משפט זה לקבוע לא אחת,

כי מצבו הרפואי הרעוע של מי שהורשע בדין, אין בו כדי להביא לשחרורו מעונש המאסר, מקום בו העבירה ונסיבותיה מחייבות הטלתו של עונש כזה (ראו ע"פ 11445/05 רוט נ' מדינת ישראל , לא פורסם, מיום 22.6.06;

ע"פ 804/85 וייל נ' מדינת ישראל לא פורסם, מיום 26.10.86; ע"פ 347/75 הירש נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(3) 197). יש לציין, כי חרף חומרתן של העבירות והיקפן, ערכאות קמא לא התעלמו ממצבו של המבקש וזו היתה גם הסיבה להקלה בעונשו. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין ממש גם בטענת המבקש בדבר ענישתו בגין עבירה בה לא הורשע, שכן דומני כי מדובר אך בטעות קולמוס, שאין זה המקום לדון בה משלא הועלתה בפני הערכאות הקודמות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.