רע"פ 931/06 עצמון יזומבק(יוזם) נ. מדינת ישראל

1.עובר להגשת כתב-אישום נגדו בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, שירת המבקש, עצמון יזומבק (יוזם), כשוטר במשטרת ישראל, ובמסגרת תפקידו שימש כרכז מודיעין לענייני מיעוטים בתחנת המשטרה בפתח תקווה. בשנת 1996 הועמד המבקש לדין באשמה כי קיבל טובות הנאה ושוחד, ובתמורה מסר מידע מודיעיני, האזין והקליט שיחות טלפוניות שנערכו בתחנת המשטרה, לא דווח על מידע שהגיע לידיו לממונים עליו, וסרב להשיב מסמכים לבעליהם. בכתב האישום יוחסו לו העברות הבאות: לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור, בידוי ראיות, שיבוש הליכי משפט, שימוש לרעה בכוח המשרה, האזנת סתר והצבת מכשיר לשם האזנת סתר שלא כדין, עברות לפי סעיפים 290(א), 284, 238, 244, 280(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 2(א) ו-(ג) לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979. המבקש זוכה מעבירות אלו, הואיל ולא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הוא אכן ביצע את המעשים שיוחסו לו.

2.המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ערעור נגד זיכוי המבקש מעבירות של בידוי ראיות ומרמה והפרת אמונים בידי עובד ציבור. הערעור התקבל, לאחר שבית-המשפט המחוזי אימץ את הגרסה לפיה בדה המבקש ביודעין דו"ח כוזב אשר הווה בסיס למתן צו חיפוש, תוך הטעיית בית-המשפט שהוציא צו זה. המבקש הורשע אפוא בעבירות אלו, והדיון הוחזר לבית-המשפט השלום אשר גזר את דינו של המבקש לשישה חודשי מאסר על-תנאי.

3.המבקש ערער על פסק הדין לפני בית-המשפט המחוזי, בטענה כי היה מקום לגזור לו עונש ללא הרשעה, וזאת בשל נסיבותיו האישיות, לרבות פיטוריו מן השירות ללא תשלום פיצוים, התמשכות ההליכים בעניינו, ומצבו הבריאותי והמשפחתי. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מטעים כי החומרה שדבקה במעשיו של המבקש חייבה את הרשעתו בדין.

4.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על שני פסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי, בהם התקבל ערעורה של המדינה ונדחה ערעורו שלו. הוא שב ומעלה את הטענות שהעלה בפני ערכאה קמא, ומוסיף, כי עניינה הכללי של בקשתו נובע מקיומה, לכאורה, של סתירה בממצאי מהימנות שנקבעו.

5.דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי בקשת רשות לערער שמורה למקרים בהם היא מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר ענינו של המבקש, ויש בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית (רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 480). יתרה מזאת, המבקש עותר למעשה להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכזאת, כידוע, לא ייעשה על ידי ערכאת ערעור, אלא במקרים חריגים, ומקל וחומר שלא בידי ערכאת ערעור שנייה (ראו ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 551; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2).

אשר על כן, הבקשה נדחית.