רע"פ 9337/07 ואל אבו טאלב נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בגרימת תאונה. המבקש נכנס לצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום, פגע באוטובוס, ורכבו נהדף ופגע בשני הולכי רגל שחצו את הכביש. המבקש עזב את מקום התאונה בלא שהגיש עזרה לפצועים, וגם למשטרה לא טרח להודיע על האירוע. בגין כל אלה הורשע המבקש בעבירות אחדות, וביניהן, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה בקלות ראש, עזיבת מקום התאונה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף, ואי-הגשת עזרה. בית-המשפט גזר למבקש 6 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, פסילת רישיון למשך 40 חודשים, 20 חודשים פסילה על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, והוא הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. בית-המשפט לתעבורה הוסיף וקבע בגזר הדין, כי המבקש ישא במאסרו בדרך של עבודות שירות, אף שעד אז לא נתבקשה וממילא לא ניתנה חוות דעתו של הממונה על העבודות, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 51ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להשלמת התמונה אוסיף, כי משנעשתה פנייה לממונה ( לאחר גזר הדין ), הוא שלל את אפשרות שהמבקש ישא במאסרו בעבודות שירות, ובעקבות כך הורה בית-המשפט על ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש ערער על חומרת העונש לפני בית-המשפט המחוזי מרכז, ובעיקר על ההחלטה לכלוא אותו. ערכאת הערעור קבעה, כי נוכח חוות-דעתו השלילית של הממונה על עבודות שירות, אין מנוס משליחת המבקש לבית האסורים. עוד נקבע, כי לא נפל פגם בגזר-הדין, וכי העונש שהושת על המבקש הולם בנסיבות העניין.

3.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ובמרכז טענותיו עומדת השקפתו כי בית-המשפט לתעבורה לא פעל כמצוות הדין.

4.

דין הבקשה להידחות. החוק מאפשר לפנות לממונה על עבודות שירות ולבקש את חוות דעתו באשר לנידון לו נגזר מאסר, לפני גיבוש העונש. בית המשפט ראשי לעשות זאת גם לאחר שימוע גזר הדין, ובלבד שתקופת המאסר אותה גזר אינה עולה על 6 חודשים. נוכח האמור, שגגה יצאה מתחת ידו של בית משפט השלום לתעבורה, כאשר הקדים וקבע בגזר הדין כי המבקש ישא בעונשו בדרך של עבודות שירות, לפני שהממונה קבע אם הוא מתאים לכך. שגגה זו מנעה מבית המשפט לחזור בו מהחלטתו להשית על המבקש מאסר, אף שמהנמקת גזר הדין ניכרת כוונה להימנע ממאסר ממש (ראו עמ' 5). מנקודת השקפה זו יש בסיס לתחושת האי-נוחות עליה מלין בא-כוח המבקש. עם זאת, סוגיית העונש הראוי למבקש נבחנה בשנית על ידי בית המשפט המחוזי, שכידוע מסורה לו סמכות רחבה לעצב את העונש מחדש ככל שהוכחה עילה לכך (ראו סעיף 213 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). הנה כי כן, אף שנפלה שגגה בגזר הדין, ניתן היה לתקנה בבית המשפט המחוזי, אולם, ערכאה זו לא מצאה את העונש חמור עד כדי צורך להתערב בו, ובלשונה: "תוצאת גזר הדין נכונה גם על פי העובדות וגם על פיח הפסיקה" (עמ' 5 לגזר הדין). אני סבור כי מסקנה זו נכונה לגופה, הואיל והמבקש חטא בנהיגה רשלנית וגרם לתאונה קשה שאך בנס לא הסתיימה בתוצאה קטלנית. אם תוסיף לאלה את עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו לאחר התאונה, שוב אין מנוס מהמסקנה כי אין בעונש דבר המצריך את ליבונו בשלישית.

5.

אי לכך, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי מרכז, ביום ז' בטבת התשס"ח (16.12.2007), עד השעה 11:00.