רע"פ 9341/02 יוסף מנצורה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשורה של עבירות מיסים, ביניהן הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים במזיד ובכוונה לסייע לחברת מ.מ. בנג'ו (1993) בע"מ (להלן: החברה) להתחמק ממס, עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד בכוונה לסייע לחברה להתחמק ממס, ועבירות של מסירת דו"חות, ובהם ידיעות לא נכונות בכוונה להתחמק מתשלום מס. בחלק מהעבירות הורשע המבקש בשל אחריותו כ"מנהל פעיל", כאמור בסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק) ובסעיף 224א' לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה), ובחלקן בגין אחריות אישית. בשל עבירות אלו, הטיל בית-משפט השלום על המבקש עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך של 50,000 ש"ח.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. בערעורו טען, בעיקר, כי חלה התיישנות על חלק מן העבירות בהן הרשיעו בית-משפט השלום; כי קביעת בית-משפט השלום, לפיה הוא נושא באחריות לביצוע העבירות בשל היותו "מנהל פעיל", הינה שגויה, שכן, תפקידו וסמכויותיו לא איפשרו לו לנקוט באמצעים למניעת ביצוע העבירה; וכי יש לצמצם את האחריות אך למנהל שהיה אחראי לאותו תחום בו בוצעו העבירות, ובמקרה זה לאחראי על הנהלת החשבונות של החברה. לחלופין טען המבקש כי לא ידע על ביצוע העבירות על-ידי החברה. לעניין העונש, טען המבקש כי הורשע אך בעבירה פסיבית, קרי, ידע על העבירות ולא מנע את ביצוען; וכי במקביל לסנקציה הפלילית הוטלה עליו גם סנקציה אזרחית, והוא חוייב לשלם כפל מס בסכום של 1,109,279 ש"ח.

בית-המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקש לעניין התיישנות שתיים מן העבירות בהן הורשע, אך אישר את יתר חלקי פסק-הדין של בית-משפט השלום, בקובעו – בפסק-דין מפורט ומנומק – כי ממכלול הראיות עולה בבירור שהמבקש ידע על המעשים, הסכים להם, שיתף פעולה וסייע לביצועם; כי הגם שהמבקש לא היה מנהל רשום בחברה, הוכח כי היה פעיל בניהול השוטף של החברה לכל גווניו, ובכך די לעניין אחריותו כ"מנהל פעיל"; וכי סעיף 119 לחוק וסעיף 224א לפקודה מטילים על נאשם את הנטל להוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעתה, בעוד שהמבקש לא עמד בנטל זה. לעניין העונש, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בשל חומרת העבירות שביצע המבקש, אין הוא מוצא מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש, וכי על-אף שהמבקש זוכה משתי עבירות בהן הורשע בבית-המשפט קמא, הרי שעבירות אלה בטלות בשישים לעומת העבירות האחרות בהן הורשע.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. כן הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע העונש שהוטל עליו עד למתן הכרעה בבקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין אין לקבל את טענות המבקש, שהן בעיקרן טענות עובדתיות אשר נדונו בפני שתי ערכאות, ובדין נדחו על-ידיהן.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משכך, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 10.11.02 עד לשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.