החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9341/99 קריספל אבשלום נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ענישה בעבירות מין בילדים וחלוף זמן מביצוע העבירהבקשת רשות ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש הורשע בשלוש עבירות של מעשה מגונה בילד בן 12 ונגזרו עליו 50 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש, ובקשת הרשות לערער לבית המשפט העליון נדחתה. נקבע כי הערכאות הקודמות כבר התחשבו בחלוף הזמן, וכי העונש אינו חמור בנסיבות העבירות החמורות.

העובדות

המבקש הורשע בשלוש עבירות של מעשה מגונה בילד בן 12. משפטו ארך כארבע שנים, ובסופו נגזרו עליו 50 חודשי מאסר בפועל, מתוכם שמונה חודשי מאסר על-תנאי שהופעל במצטבר. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש, ובבקשת הרשות לערער טען לחלוף הזמן ולשיקום.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בעונש המאסר בשל חלוף ארבע שנים מיום ביצוע העבירות ועד גזר הדין?
  2. 2.האם יש להתחשב בתהליך שיקום שעבר המבקש במהלך ארבע השנים?
  3. 3.האם יש מקום למתן רשות לערעור שני על חומרת העונש?

הלכות

  1. 1

    חלוף הזמן בין ביצוע העבירות לגזירת הדין כבר נלקח בחשבון על ידי הערכאות הראשונות, ולכן אינו מצדיק הקלה נוספת.

    ״הערכאות הראשונות, בהטילן עונש זה, כבר התחשבו במשך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד למועד גזר-הדין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר העבירות חמורות והעונש שהוטל אינו חמור, אין מקום למתן רשות לערעור שני על חומרת העונש.

    ״המבקש עבר עבירות חמורות, ואילו העונש שהוטל עליו בגינן אינו חמור.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעשה מגונה
  • מאסר בפועל
  • תהליך שיקום
  • רשות ערעור
  • חומרת העונש
  • מאסר על-תנאי
  • הופעל במצטבר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"פ

9341/99

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

המ

בקש:

קריספל אבשלום

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

מיום 15.12.99 בע"פ 70999/99, שניתן על-ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, א' בייזר

וז' המר

החלטה

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בשלוש עבירות של מעשה מגונה בילד בן 12. משפטו של המבקש ארך כארבע שנים, ובסופו נגזר-דינו ל50- חודשי מאסר בפועל, מתוכם שמונה חודשי מאסר על-תנאי שהופעל במצטבר.

בית-המשפט המחוזי (השופטים דבורה ברלינר, אברהם בייזר וזאב המר) דחה את ערעורו של המבקש על חומרת העונש, ומכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה טען המבקש, כי הערכאות דלמטה לא שקלו את חלוף ארבע השנים מיום ביצוע העבירות ועד ליום מתן גזר-הדין, וכי במהלך ארבע השנים הללו, עבר המבקש תהליך שיקום, בגדרו נשא אישה והביא ילד לעולם.

דין הבקשה להידחות.

המבקש עבר עבירות חמורות, ואילו העונש שהוטל עליו בגינן אינו חמור. הערכאות הראשונות, בהטילן עונש זה, כבר התחשבו במשך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות ועד למועד גזר-הדין, ובנסיבות אלו, אין מקום למתן רשות לערעור שני בעניינו של המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' בשבט תש"ס (12.1.2000).

ש

ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

COURT

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 70999/99

הלכות

  1. 1חלוף הזמן בין ביצוע העבירות לגזירת הדין כבר נלקח בחשבון על ידי הערכאות הראשונות, ולכן אינו מצדיק הקלה נוספת.
  2. 2כאשר העבירות חמורות והעונש שהוטל אינו חמור, אין מקום למתן רשות לערעור שני על חומרת העונש.