רע"פ 9347/11 בתיה ענבי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא טל והשופטים בוסתן ודותן) מיום 9.11.11 בע"פ 13224-05-11, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בפתח תקוה (השופטת עטר) מיום 31.3.11 בת"פ 2199/08. בית משפט השלום הרשיע את המבקשת ובתה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה והשית על המבקשת 6 חודשי מאסר בפועל; 16 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי למתלונן בסך 7,500 ₪. עניינה של הבקשה חומרת העונש.

רקע והליכים

ב.

עובדות המקרה בתמצית מגוללות ויכוח שפרץ בין המבקשת ובתה לבין שכן ( המתלונן ), במסגרתו תקפו השתיים את המתלונן, הפילוהו לרצפה, הכוהו, בעטו בו ולבסוף הכתה בו המבקשת בפניו באמצעות קסדת האופנוע שלו. למתלונן נגרמו שבר באף, שבר בקמיצה, חתכים וחבורות. המבקשת הורשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה. במסגרת גזר הדין עמד בית משפט השלום בהרחבה על חומרתו של שימוש באלימות כדרך לפתרון סכסוכים, והאכזריות שנתבטאה במקרה דנן. בית המשפט הדגיש כי בעניינה של המבקשת מתחייבת בכל מקרה השתת מאסר מאחורי סורג ובריח, ועם זאת, התחשב בנסיבותיה האישיות והמשפחתיות ובכך שהיא נעדרת עבר פלילי ועל כן הושת העונש כאמור. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וחזר והדגיש את חומרת העבירה, וכבית משפט השלום סבר, שאין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל, הן על מנת לשרש את תופעת האלימות, הן בשל חומרת הפגיעה ותוצאותיה.

הבקשה

ג.

נטען, כי בית משפט השלום, בגזרו את הדין, התכוון להטיל על המבקשת עבודות שירות, אך נוכח קביעת הממונה על עבודות השירות לפיה אינה כשירה לבצען, הושת עליה מאסר בפועל.

דיון והכרעה

ד.

לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים ( רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128). ככלל, טענות שעניינן חומרת העונש או קולתו אינן עילה לדיון בגלגול שלישי (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9655/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ה.

אכן, במקרה דנן, לאחר הכרעת הדין ביקש בא כוח המבקשת, כי תישלח לממונה לעבודות שירות, כדי שיבחן כשירותה לביצוען. בא כוח המשיבה לא התנגד אך הצהיר, כי בכוונתו לבקש מאסר בפועל. בית המשפט נעתר לבקשה והדגיש, כי אין בכך כדי לקבוע מסמרות לעניין העונש. הממונה קבע כי אינה כשירה לעבודות שירות. בגזר הדין, קבע בית המשפט כי "באשר לנאשמת 1 מתחייבת בכל מקרה השתת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. זאת לאור כלל מטרות הענישה ובשים לב לחומרת כלל המעשים שביצעה ותוצאותיהן הקשות. לרבות הטחת הקסדה באפו של המתלונן וגרימת השבר באפו". בית המשפט המחוזי חזר על עמדה זו. דומה כי עמדת שני בתי המשפט ברורה באשר לעונש המאסר בפועל, ולפיכך לא נמצאה סיבה להתערב בקביעותיהם.

ו.

לעניין זה אבקש להעיר, כי בעבר נדרשתי לסוגית שליחתו של נאשם לממונה על עבודות השירות ולעיתויה. באחת הפרשות נאמר:

"לשיטתי ייטיבו בתי המשפט לנהוג אם יזמינו חוות דעת מן הממונה על עבודות שירות רק בשעה שיגיעו לכלל סברה מגובשת, כי אם תהא חוות הדעת חיובית אכן יגזרו עונש שירוצה בעבודות שירות. אכן, במובן המשפטי כשלעצמו, ולא כל שכן אם מטעים בית המשפט כי אינו קובע מסמרות בהזמנת חוות הדעת כפי שאירע בנידון דידן, אין פגם בהחלטה. ברי גם, כי אם סבר בית המשפט מתחילה כי יטיל עבודות שירות אך נפרסו לפניו בהמשך מטעם זה או אחר פרטים מלאים יותר - בידו לשנות דעתו [...] ואולם, דווקא בגלל אותה 'אינדיקציה לכיוון מסוים, וציפיה אנושית (גם אם לא - מכל וכל - אינטרס הסתמכות במובן המשפטי)' [...] דרך המלך צריכה להיות זו: שמיעת הטיעונים לעונש, עיון בתסקיר שירות המבחן ככל שהוזמן, ורק אז – משנתגבשה ביסודה דעתו של בית המשפט שיש מקום לעבודות שירות, אחד משני אלה: גזירת הדין תוך הפניה לממונה על עבודות שירות או הפניה לממונה עובר לגזירת הדין. בכך נמנעים עגמת הנפש, וגם ערעורים הנאחזים באותה ציפיה. וכמאמר תינוק (ילד) חכם שנשאל על-ידי התנא רבי יהושע בן חנניה (בבלי עירובין נ"ג, ב') על פרשת דרכים 'באיזה דרך נלך לעיר', והשיב 'זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה', קרי, יש דרך הנראית כקצרה והיא במהות ארוכה, ויש להיפך, נראית כארוכה ובמהות קצרה היא. על כן ראוי שיאחז בית המשפט בדרך שהיא 'ארוכה וקצרה', ותהא זו דרך המלך, ואידך זיל גמור" (ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

רצוי מאד כי בתי המשפט ינהגו בדרך זו, וכך יחסכו הליכים כגון זה שלפנינו. יוער, כי מן ההשתלשלות אין עולה – כטענת המבקשת – כי בית המשפט התכוון להשית עבודות שירות אך הדבר נבצר ממנו בשל עמדת הממונה, ועל כרחו השית מאסר בפועל. בזהירות המתבקשת יצוין, כי טענתו של בא כוח המערער למצער אינה מדויקת במישור העובדתי. מן הדברים שהובאו עולה, כי בית המשפט כנראה לא שלל אפשרות זו מניה וביה, אך הטעים כי אינו נוטע מסמרות ובסופו של יום הכריע כי בכל מקרה מתחייבת ענישה מאחורי סורג ובריח.

ז.

איני נעתר איפוא לבקשה לרשות ערעור. בשל חג החנוכה אדחה את תחילת הריצוי בשבעה ימים. המבקשת תתייצב לריצוי המאסר ביום 1.1.12 שעה 1000 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקוה, כפי שנקבע.