רע"פ 9363/02 אלימלך שלמה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט השלום בירושלים בעבירה של מעשה מגונה, אשר ביצע בקטינה. בית-המשפט הטיל עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 ש"ח ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. זאת, לאחר שהתרשם שהפגיעה שנגרמה למתלוננת בשל מעשיו של המבקש הינה משמעותית, שבגינה נאלצה לעבור טיפול פסיכולוגי, ושנגרמה לה טראומה ממשית אשר תלווה אותה משך תקופה ארוכה.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בערעורו טען, כי הוא מעוניין להשתלב בקורס שמטרתו רכישת כלים לשליטה בהתנהגות מינית בעייתית ופגיעה בזולת. המבקש הוסיף וביקש להקל בעונשו בשל עברו הנקי; בשל העובדה שהתחרט על מעשיו והוא מוכן להשתלב בכל תכנית שיקום; ובשל העובדה שפיצה את המתלוננת והוא מוכן להוסיף ולפצותה ככל שיידרש.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו, כי לנוכח המעשה החמור שביצע המבקש – אשר השאיר את חותמו על המתלוננת, ובוודאי תהיינה לו השלכות על עולמה הנפשי גם בעתיד – אין מקום להתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט השלום; כי בנסיבות אלה לא ניתן להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ואין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל; וכי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג מרמת הענישה הסבירה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, והוסיף, כי מאז ביצוע העבירות המיוחסות לו חלפו שנתיים וחצי, במהלכן לא הסתבך בפעילות עבריינית כלשהי; כי שירות המבחן המליץ לבית-המשפט קמא להפנות את המבקש לטיפול במקביל לריצוי המאסר בעבודות שירות; וכי השמתו בין כתלי בית-הסוהר עלולה לחשוף אותו להשפעה עבריינית.

יש לדחות את הבקשה. כידוע, טענות כנגד חומרת העונש או קולתו אינן מקימות כשלעצמן עילה לדיון בגלגול שלישי. ולאחר שעיינתי בטענות המבקש, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה שבפניי.

מעבר לדרוש יוער, כי העונש שהוטל על המבקש איננו סוטה לחומרה, וטענות המבקש בדבר נסיבותיו האישיות – אשר שתי הערכאות שדנו בעניינו נתנו דעתן עליהן – אינן מצדיקות הקלה בעונשו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 17.11.02 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, עד לשעה 09:00.