פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9369/99 סרגיי טרנובוי נ. משרד הפנים , מינהל האוכלוסין

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · מתן מעמד קבע מטעמים הומניטרייםעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד החלטת שר הפנים שדחה ערר על החלטה לגרש את העותרים מהארץ

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה עתירה של זוג שוהים בלתי חוקיים מאוזבקיסטן שביקשו מעמד קבע מטעמים הומניטריים. נקבע כי עניינם אינו בגדר ההנחיות ומצבם אינו קשה דיו, כי העותר חי באוזבקיסטן בנפרד ממשפחתו. נרשמה הצהרת המדינה שתקל בביקורים של העותרים בארץ.

העובדות

העותרים, זוג נשוי ובנם הקטן, הגיעו מאוזבקיסטן ב-1996 באשרות תייר ונשארו בארץ שלא כדין לאחר שפגו. בקשתם למעמד קבע נדחתה, וערר לשר הפנים נדחה אף הוא. הם טענו לטעמים הומניטריים של איחוד עם אם העותר ובעלה היהודי, שעלו ב-1993, אך העותר נשאר באוזבקיסטן עד 1996.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להעניק לעותרים, שוהים בלתי חוקיים, מעמד קבע בישראל מטעמים הומניטריים בשל רצונם להתאחד עם משפחת אם העותר ובעלה

הלכות

  1. 1

    עניינם של העותרים אינו בגדר ההנחיות להקניית מעמד מטעמים הומניטריים, ומצבם אינו קשה דיו כדי להצדיק מתן מעמד קבע.

    ״לאחר בחינת עניינם לא נמצא לנו כי מצבם הוא כה קשה עד שיזכו לזכות בישיבת קבע בארץ״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העותר חי חיים עצמאיים באוזבקיסטן שלוש שנים בנפרד ממשפחתו, ולכן אין טעם לקבוע בעניינם דין מיוחד.

    ״לא נמצא לנו כל טעם לקבוע דין מיוחד בעניינם של העותרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • טעמים הומניטריים
  • שר הפנים
  • מעמד של קבע
  • אשרות תייר
  • ללא היתר כדין
  • זכות שבות
  • העתירה נדחית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

9369/99

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד

השופטת ד' דורנר

כבוד

השופט י' טירקל

העותרים

:

1. סרגיי טרנובוי

2.

ולנטינה טרנובוי

נגד

המשיב

:

משרד הפנים, מינהל האוכלוסין

תאריך הישיבה: ג'

בחשון התשס"א (1.11.2000)

בשם

העותרים

:

עו"ד אבי אפטקמן

בשם

המשיב

:

עו"ד

אבי ליכט

עתירה

למתן צו על-תנאי

פסק-דין

העותרים לפנינו הם זוג נשוי ולהם בן קטן. בשנת 1996 באו העותרים מאוזבקיסטן ארצה באשרות תייר אשר פגו לאחר זמן, אך למרות זאת המשיכו העותרים לשהות בארץ ללא היתר כדין אף שנצטוו לעוזבה.

עברו חלפו מספר שנים והעותרים ביקשו כי יוענק להם מעמד של קבע בישראל. בקשתם נדחתה, ומשנעצרו עתרו לבית-המשפט. בבית-המשפט הושג הסכם, ולפיו ישוחררו העותרים ממעצרם והוסכם כי יוגש ערר לשר הפנים על ההחלטה לגרשם מהארץ (בג"ץ 3905/99). העותרים הגישו ערר לשר הפנים אלא שהערר נדחה, ומכאן העתירה שבפנינו.

העותרים אינם טוענים לזכות שבות, ומוסכם על הכל כי סומכים הם את בקשתם על טעמים הומניטריים. ומהם טעמים אלה? העותר הינו בן אמו מנישואין קודמים. לאחר מכן נישאה האם ליהודי, ובשנת 1993 עלו בני-הזוג ארצה וזכו לקבל אזרחות מכוח יהדותו של הבעל. לטענת העותר, הוא גדל בבית בעלה של אמו מאז היותו בן 6, ואותו יהודי הוא למעשה אביו. עתה, כך מוסיף הוא וטוען, מבקש הוא להתאחד עם משפחתו, הוא ועמו אשתו (העותרת מס' 2) ובנם הקטן.

לטענות העותרים משיבה המדינה כי אין עניינם בא בגדרי ההנחיות להקניית זכויות מטעמים הומניטריים, ומוסיפה ומצביעה על הלכות שנקבעו, לא אחת ולא שתיים - בעניינים כעניינם של העותרים - ולפיהן אין קנויה להם זכות ולו מטעמים הומניטריים. ראו, למשל, בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15;

בג"ץ 1482/97 מרקוביץ נ' שר הפנים (לא פורסם); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522 . יתר-על-כן: המדינה מוסיפה וטוענת כי אֵם העותר ובעלה עלו ארצה בשנת 1993, ועמם אחיו של העותר, אשר גר בבית אמו אותה עת (ואשר מחזיק באזרחות מכוח עצמו), ואולם העותר לא הצטרף אל המשפחה, נשאר באוזבקיסטן, ורק בשנת 1996 הגיע ארצה. נדע מכל אלה כך טוענת המדינה, כי העותר חי את חייו-שלו, ושלא כאחיו - אשר זכאי היה לעלות ארצה מכוחו-שלו ואשר בא ארצה עם האם - המשיך לחיות את חייו העצמאיים באוזבקיסטן.

כאמור, אין עניינם של העותרים בא בגידרי ההנחיות להקניית זכות מטעמים הומינטריים, ולאחר בחינת עניינם לא נמצא לנו כי מצבם הוא כה קשה עד שיזכו לזכות בישיבת קבע בארץ. שלוש שנים חי העותר באוזבקיסטן, ולבד מביקורים שביקר בארץ - אם ביקר - חי הוא במקומו, ואמו, בעלה ואחיו למחצה חיו בארץ. לא נמצא לנו כל טעם לקבוע דין מיוחד בעניינם של העותרים, אך רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה ולפיה יקלו הרשויות עם העותרים אם יבקשו, ולכשיבקשו, לבקר את המשפחה בארץ.

סוף דבר: העתירה נדחית.

היום, ג' בחשון התשס"א (1.11.2000).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99093690. G08

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

  • בגץ 9369/99
  • בגץ 3905/99
  • בגץ 1689/94
  • בגץ 1482/97
  • בגץ 3403/97

הלכות

  1. 1עניינם של העותרים אינו בגדר ההנחיות להקניית מעמד מטעמים הומניטריים, ומצבם אינו קשה דיו כדי להצדיק מתן מעמד קבע.
  2. 2העותר חי חיים עצמאיים באוזבקיסטן שלוש שנים בנפרד ממשפחתו, ולכן אין טעם לקבוע בעניינם דין מיוחד.