רע"פ 9372/02 שלמה עם שלם נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית-משפט השלום בירושלים בעבירה של זילות בית-משפט, לאחר, שעל-פי עובדות כתב-האישום, שלח המבקש מכתב לנשיא בית-המשפט העליון הכולל דברי נאצה וגידופים.

המבקש טען בבית-משפט השלום, כי על-פי מספר החלטות, שהתקבלו בעניינו בבג"ץ, יש לסגור את כל מערכת בתי-המשפט דלמטה "עד לקבלת סמכות". בית-משפט השלום קבע, כי טענות המבקש הינן כלליות וסתמיות, ומינה למבקש סניגור, שהתקשה אף הוא להבין את טענותיו. לאחר שהמבקש לא התייצב לדיונים בעניינו, על-אף צווי ההבאה שהוצאו, הורה בית-משפט השלום על התליית הליכים, על שחרור הסניגור הציבורי מייצוג, ועל הוצאת צו מעצר כללי כנגד המבקש.

לאחר שהמבקש התייצב לדיון, חודשו נגדו ההליכים.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, והוטל עליו עונש של חודשיים מאסר על-תנאי וקנס בסך 200 ש"ח.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים ערעור, בגידרו חזר על טענתו לפיה יש "לסגור את כל בתי המשפט דלמטה עד לקבלת סמכות כפי שיחליט בית-המשפט העליון". בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי אין בהחלטות בג"ץ שהגיש המבקש כדי לבסס את טענתו לפיה יש לסגור את בתי-המשפט, וכי אף לגוף העניין הערכאה הראשונה פעלה בסמכות, והעונש שהוטל על המבקש הינו קל.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי.

יש לדחות את טענות המבקש. שכן, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגוף העניין אין בבקשה כל ממש. החלטות בג"ץ, שאליהן מפנה המבקש, ושעניינן בעיקר דחיית בקשותיו למתן פטור מתשלום אגרה, ניתנו בסמכות ואין בהן כדי לתמוך ולוּ במעט בטענות המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.