רע"פ 941/07 סמי אבו אל חסן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום באשדוד (ת.פ. 1471/04) בגין עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש, ביחד עם אדם נוסף (להלן: השותף ) גנבו שתי מכולות אשר היו מיועדות להגיע לרצועת עזה והכילו שיש ומוצרי מזון.

בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא ח' חדש ) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וביום 12.3.06 גזר עליו עונש של שלושה חודשי מאסר ויום לריצוי בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גניבה או ניסיון לגניבה, קנס בסך 1,000 ש"ח וכן פיצוי למתלוננים בסך 9,000 ש"ח. בגזר הדין התייחס בית המשפט אל חומרת העבירות בהן הורשע המבקש וכן לכך שלמבקש עבר פלילי. בית המשפט ציין כי היה מחמיר בענישתו אלמלא הבעיות הראייתיות הקיימות בתיק שבשלן הסכימה המשיבה להסדר הטיעון. לאור כל זאת אימץ בית המשפט את העונש עליו הסכימו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון למרות שמדובר בהסדר מרחיק לכת. עוד יש לציין כי על שותפו של המבקש נגזר עונש של חמישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות (יתר רכיבי העונש זהים לאלו אשר הוטלו על המבקש).

על גזר-דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' פלפל , כבוד סגן הנשיא נ' הנדל וכבוד השופט א' ואגו ) דחה את הערעור בקובעו כי לא מצא לנכון לקבל את טענתו של המערער, לפיה לא הבין את הסדר הטיעון היות והוא אינו שולט בשפה העברית. בנוסף ציין בית המשפט כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום לקבל את עסקת הטיעון וכי היה מקום להבחין בין המבקש לשותפו היות ועברו הפלילי של השותף הינו פחות מכביד. עוד יש לציין כי בית המשפט המחוזי ביקש את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ביחס למבקש. הממונה הגיש את חוות דעתו ביום

5.12.06 וממנה עולה כי המבקש ריצה באותה עת עונש של עבודות שרות שהוטל עליו בתיק אחר באופן אשר אינו משביע רצון ולכן הוא אינו יכול לתת המלצה לגביו.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי. לטענתו הוא לא הבין מהסדר הטיעון כי מדובר במאסר בפועל וחשב כי מדובר בעונש שירוצה בעבודות שירות וזאת היות ושליטתו בשפה העברית הינה חלקית. עוד טוען המבקש כי לא היה טעם להשית עליו ועל שותפו עונש שונה וכי הערכאות הקודמות לא התחשבו מספיק בנסיבותיו האישיות הקשות המצדיקות הקלה בעונשו.

מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית אשר מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית היות והיא מתייחסת לחומרת העונש ותו לא. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להדחות היות ולא ניתן היה להמיר את עונשו של המבקש לעבודות שירות לאור חוות דעתו של הממונה. עוד טוענת המשיבה כי אין לקבל את טענתו של המבקש, לפיה הוא לא הבין את הסדר הטיעון היות והוא היה מיוצג ועולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום כי הבין את מהלך הדיון והיה מודע לאפשרות שיושת עליו עונש של מאסר. נסיבותיו האישיות של המבקש, לטענת המשיבה, אינן מהוות עילה להקלה בעונשו היות והן נשקלו על ידי הערכאות הקודמות.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המדינה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו ואינה מציגה עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצא אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. לאור חומרת העבירה בה הורשע המבקש ועברו הפלילי, העונש שהוטל עליו הינו עונש, אשר כפי שציינו הערכאות הקודמות, הינו מקל ביותר והוטל בשל החלטת בית משפט השלום לקיים את הסדר הטיעון שהושג. מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה טענתו של המבקש כי לא הבין את האמור בהסדר הטיעון דינה להדחות. המבקש היה מיוצג במהלך כל הדיונים המשפטיים בעניינו ואף ביקש לדחות את הטיעונים לעונש בעניינו למועד אחר, על מנת שיוכל להגיע עם הציוד הנדרש לריצוי עונש המאסר (ראו פרוטוקול הדיון בפני בית משפט השלום מיום 5.2.06). בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את הטענה כי המבקש לא הבין את הסדר הטיעון בשל חוסר שליטה בשפה העברית. טענותיו הנוספות של המבקש, לעניין נסיבותיו האישיות ואפלייתו לעומת שותפו לביצוע העבירות, אף הן דינן להדחות היות והן נידונו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו. לאור האמור לעיל ולאור העובדה שהמבקש הסכים לעונש שהוטל עליו, שהינו כאמור עונש מקל ביותר, במסגרת הסדר הטיעון, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, דין הבקשה להדחות.

החלטתי מיום 30.1.07 – לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש – מבוטלת בזה.

על המבקש להתייצב ביום 3.6.07 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לשם תחילת ריצוי עונשו.