פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9430/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חסן מחמד עתיק
נ ג ד
המשיב:
יו"ר הועדה המקומי לתכנון ולבניה ירושלים
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים מיום 6.10.08 בע"פ
2576/08 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם
בשם המבקש:
עו"ד ויסאם גנאים
בשם המשיב:
עו"ד עינת איילון
החלטה
ראשיתה של הפרשה בה עוסקת הבקשה שבפניי הינה בצו הריסה מנהלי שהוצא ביום 4.10.2006, שהורה על הריסת שטח בנוי של כ-159 מ"ר, אשר חולק לשלושה חלקי בניה שבוצעו ללא היתר בבניין ברובע המוסלמי בעיר ירושלים (להלן: צו ההריסה ), זאת לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ).
ביום 19.10.2006 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לביטול צו ההריסה או עיכוב ביצועו (ב"ש 10607/06), בקשה אשר נדחתה ביום 25.2.2006.
על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40214/07). במעמד הדיון חזר בו המבקש מערעורו בציינו כי בכוונתו להגיע להסדר עם המשיב. לאור זאת, נדחה הערעור ומניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 1.8.2007, כאשר בית המשפט (כבוד השופט י' נועם ) ציין בפסק דינו כי בהסכמת המבקש, לא תוגשנה בעתיד בקשות חדשות או נוספות לביטול הצו או לעיכוב ביצועו מכל טעם שהוא.
ביום 17.9.2007 הגיש המשיב לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לדחיית תחילת מועד מניין שלושים הימים בשל קשיים בביצוע צו ההריסה (ב"ש 10607/06). ביום 18.9.2008 ניתנה החלטה במעמד צד אחד (כבוד השופטת י' ייטב ) לפיה הבקשה מתקבלת ומניין הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 1.11.2008.
המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה, אשר ניתנה כאמור במעמד צד אחד, אולם לאחר מספר דיונים שנערכו בבקשה שב וקיבל בית המשפט את בקשתו של המשיב וקבע כי מניין הימים לביצוע צו ההריסה יחל, כאמור, ביום 1.11.2008. בית המשפט ציין כי לא שוכנע כי הטעם לאי ביצועו של צו ההריסה היה נעוץ בהחלטתו של המשיב להימנע מביצועו של הצו, כפי שטען המבקש, אלא שהטעם הוא סדר העדיפויות של משטרת ישראל, אשר בעטיו לא היה באפשרותה להעמיד לרשות המשיב את הסיוע הדרוש לביצועו של צו ההריסה, סיוע אשר בלעדיו לא ניתן לבצע את הצו.
על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2576/08).
ביום 5.10.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) את ערעורו של המבקש בקובעו כי לא קמה עילה להתערב בממצאים העובדתיים אשר קבע בית משפט השלום, אשר נסמכו על עדויותיהם של מתאם ההריסות וקצין המשטרה, לפיהן מתאם ההריסות פנה למשטרה מבעוד מועד לקבלת סיוע בביצוע ההריסה, ואף יצא לסיור בשטח עם הקבלן שהיה אמור לבצע את ההריסה, וכי הייתה זו המשטרה שלא עלה בידה להיערך למתן אותו סיוע במסגרת מניין הימים. עוד נקבע כי אין ממש בטענתו של המבקש לפיה המשיב החליט לבטל את הצו או שלא לבצעו, שכן היא נסמכת על עדות שמיעה בלתי קבילה, שמקורה אינו במשיב, מה גם שהגשת הבקשה על ידי המשיב להארכת המועד לביצוע הצו טופחת על פני טענה זו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגו בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום שעה שקיבלו את בקשת המשיב והאריכו את מועד תחילת מניין הימים לביצוע צו ההריסה, שכן לדידו, הסיבה לאי ביצוע הצו הייתה נעוצה בהחלטת המשיב שלא לבצע את הצו, נוכח התערבות הקונסוליה האמריקאית בעניין, ולא בנימוק לפיו משטרת ישראל לא יכלה לסייע בהריסה לאור חג הרמדאן ופתיחת שנת הלימודים, כפי שנטען על ידי מפקח ההריסות ונציג המשטרה. על כן, ולאור העובדה כי המשיב לא הציג כל נימוק המצדיק מתן הארכת מועד, יש מקום לבטל את ההחלטה. לבסוף מעלה המבקש שאלות לעניין אופן ההוכחה ומהות ההליך בבקשה שמוגשת על ידי המשיב להארכת מניין הימים לביצוע צו ההריסה והן לעניין "המדיניות המחמירה" בכל הליך שעניינו בנייה שנבנתה בעיר העתיקה בירושלים.
מנגד טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופו של עניין צדקו הערכאות דלמטה בהחליטן להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה הואיל ואי יכולתו של המשיב נבעה מקשיים אובייקטיביים, בפרט שהעיכוב נגרם בשל גורם חיצוני למשיב, הלא היא משטרת ישראל, שסדרי העדיפויות שלה שונים מאלו של המשיב.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בענייננו, המבקש שב ומעלה את אותן טענות אשר לובנו באריכות על ידי בית משפט השלום ואשר שבו ונידונו על ידי בית המשפט המחוזי ואינו מצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. טענתו העיקרית של המבקש היא לעניין קיומה של אותה החלטה שלא לבצע את צו ההריסה. בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי הסיבה לעיכוב בביצוע צו ההריסה נעוץ בהעדר יכולתה של המשטרה לספק סיוע בביצוע ההריסה בתקופה המבוקשת. כידוע, הלכה היא, כי בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983)). נחה דעתי כי אין מדובר באחד מאותם המקרים בהם על ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת ועוד, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הייתה הצדקה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה נוכח עילה זו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.
החלטתי מיום 9.11.2008 בעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה נשוא הבקשה זו מבוטלת בזאת.
מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה יחל ביום 9.2.2009.
ניתנה
היום, י"ב בטבת התשס"ט (8.1.2009).
ש ו פ ט