רע"פ 9434/08 נגאח אבו סנינה נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

1.

המבקשת הקימה, ללא היתר, מבנה חד-קומתי בשטח של 166 מ"ר בשכונת עיסוויה בירושלים . בעקבות כך הוציא המשיב צו הריסה מנהלי מכוח סמכותו לפי סעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. המבקשת עתרה בפני בית-משפט לעניינים מקומיים בירושלים לביטול הצו, ולאחר בחינת טענותיה ושמיעתן של ראיות, נקבע כי "לא הוכח שהמשיב או מי מטעמו נכשל בקיום חיוביו לתכנון באזור" ( שם , בעמ' 6), והוסיפה השופטת המלומדת ואמרה כי "לא [נמצא] פגם כלשהו בהוצאת הצו המצדיק התערבותו של בית-המשפט בשיקול דעתו של המשיב" (עמ' 7 לפסק-הדין).

2.

כנגד החלטה זו ערערה המבקשת בפני בית-משפט המחוזי בירושלים. עיקר טענותיה התמקדו בהזנחה התכנונית, כך לטענתה, אשר מאפיינת את מוסדות התכנון בטיפול בשכונת מגוריה. עוד נטען, כי המבנה עתיד לקבל היתר במסגרת התכנית החדשה לאזור נשוא הבקשה. לאחר שבחן את טענות הצדדים וסקר את ההלכה בסוגית צווי ההריסה המנהליים, דחה בית-משפט המחוזי את טענות המבקשת בציינו כי לא נפל פגם בהליכים שקדמו להוצאת הצו; הטענות בדבר הזנחה תכנונית לא הוכחו; וכי אין בתכנית החדשה הנרקמת בשכונה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי.

3.

המבקשת עותרת לקבלת רשות לערער בפני בית-משפט זה. בבקשתה היא שבה וטוענת את שטענה בערכאות הקודמות, ובעיקר, שנוכח הזנחתו המתמשכת של המשיב את השכונה המדוברת, נכון לבטל את צו ההריסה המנהלי.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה, החלטתי לדחותה באשר היא אינה מעוררת כל סוגיה בעלת השלכה החורגת מעניינה הפרטני של המבקשת ( רע"פ 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ) . למעלה מן הדרוש אוסיף, כי באשר לטענה בדבר ההזנחה התכנונית, נקבע, כי על האזור חלה תכנית משנת 1991 שטרם "מיצתה את עצמה", ומכל מקום גם אם החלה יוזמה להכנת תכנית חדשה, עד לאישורה יחלוף זמן ניכר, ולא ניתן להשלים עם כך שבתקופת הביניים יעשו תושבים דין לעצמם.

הבקשה נדחית אפוא, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע הצו.