רע"פ 9475/04 איברהים מחימר נ. מדינת ישראל

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 8695/04 (השופטים צ' סגל, י' נועם, ר' כרמל) בערעור על גזר הדין שניתן נגד המבקש על ידי בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיא השופטת ש' דותן) בת.פ. 5161/03.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו, בעבירה של הסעת תושב שטחים שאין בידיו אישור שהייה בישראל לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. ביום 13.6.04 נגזר דינו על ידי בית משפט השלום לארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 4,000 ₪ ופסילת רישיון על תנאי. המשיבה ערערה על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי וביקשה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה וקבע, כי בנוסף על העונשים שקבע בית משפט השלום, יושת על המבקש עונש מאסר בפועל של 45 יום.

בבקשתו טוען המבקש כי "עניינה של בקשה זו בחומרה היתירה בה מתאפיין פסק הדין בערעור, ואשר שינה לחומרה את גזר הדין של בית משפט השלום", זאת לאור "נסיבות המקרה, ונסיבותיו, הן האישיות והן המשפחתיות של המבקש".

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי טענות כנגד חומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור שני בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים שכן בדרך כלל טענות אלו אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); וכן רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שלפני אינו נופל תחת אותם חריגים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים אותם מציג המבקש בפני והחליט, נוכח חומרת העבירה בה מדובר, את אשר החליט. אין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.