רע"פ 9489/00 דימיאטי חביב נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא נ' זלוצ'ובר) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד, פריצה לרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה מסוכנת בדרך ציבורית, כניסה לישראל שלא כדין, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בקלות ראש ובחוסר זהירות. המבקש - ששהה בעת ביצוע העבירות בישראל ללא היתר כדין - פרץ למשאית עמוסה בבלוני גז, וגנב אותה. הוא נמלט מזירת האירוע, כאשר השוטרים בעקבותיו, והחל בנהיגה פרועה בדרך ציבורית תוך סיכון חיי אדם. בכל אותה עת, נפלו בלוני גז מן המשאית, תוך סיכון המשתמשים בדרך. בידי המבקש לא היה רשיון נהיגה מתאים, ואף לא ביטוח. תוך כדי הנהיגה הפרועה נגרמו נזקים למשאית, עד שלבסוף נטש המבקש את הרכב והמשיך במנוסה רגלית. המרדף הסתיים בלכידתו של המבקש. במשטרה הוא הסביר, כי התכוון למכור את שלל הגניבה בשטחי הרשות הפלשטינאית.

בית משפט השלום גזר על המבקש שתי שנות מאסר לריצוי בפועל, אליהן נתווספו, במצטבר, שלושה חודשי מאסר מותנה שהיו תלויים ועומדים נגדו. בנוסף הושתו על המבקש עונשי מאסר על תנאי, והוא נפסל מלקבל ולהחזיק רשיון נהיגה למשך 4 שנים מיום שחרורו. המבקש חויב לשלם למתלונן פיצוי בסך 3,000 ש"ח.

בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' לרון, והשופטים נ' הנדל ור' יפה-כ"ץ) דחה את ערעורו של המבקש על גזר הדין.

היום עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על חומרת עונשו. הוא עומד על נסיבות חייו הקשות, וטוען כי ביצע את העבירות על רקע רצונו לכלכל את משפחתו. עוד הוא טוען, כי בית המשפט נתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה, והמעיט בחשיבות נסיבותיו האישיות של המבקש.

דין הבקשה להידחות. בית משפט השלום, וכמוהו גם בית המשפט המחוזי, הביאו בחשבון את נסיבות חייו הקשות של המבקש. בנוסף נשקלו, כנדרש, גם שיקולים הנוגעים לחומרת העבירה, לצורך בהרתעת עבריינים בכוח ולעברו הפלילי של המבקש (בעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד כנגד המבקש עונש של מאסר מותנה בגין מעשים דומים). בנסיבות אלה, ולאור החומרה הרבה הטמונה במעשיו של המבקש, לא מצאתי כי בית המשפט הטיל על המבקש עונש החורג מעקרון ההלימה. מכל מקום, הבקשה אינה מגלה עילה לסטות מן הכלל לפיו אין להיענות לבקשות רשות ערעור שכל עניינן בחומרת העונש.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.