רע"פ 9497/09 אברהם יפרח נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בחדרה יוחסו למבקש עבירות של גניבת רכוש, לאחר שנמצא כי התפרץ בחודש מאי 2008 לשלוש דירות. בית המשפט סבר כי חרף חומרתן של העבירות נכון לאמץ את המתווה הטיפולי עליו המליץ שרות המבחן, ועל כן דן את המערער לשמונה חודשי מאסר על-תנאי, וכן חייבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה ולהיות נתון בפיקוח שרות המבחן במשך שנה.

2.

המשיבה, שלא השלימה עם גזר-הדין, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור ודן את המערער ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולכך אין בידי להיעתר. ההלכה הנוהגת היא כי ערעור שני נועד לברר סוגיות משפטיות כלליות, להן עשויות להיות השלכות על קהל מתדיינים רחב, ולא כזה הוא המקרה שבפני. יתרה מכך, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי השגות כנגד חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מקימות עילה לקיומו של ערעור נוסף, למעט מקרים חריגים, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על חריגים אלה. אף לגופו של עניין לא מצאתי בבקשה ממש. המערער ביצע עבירות נפוצות שגם אם נזקן הממוני אינו ניכר, כרוכה בהן פגיעה קשה בקניינו של הפרט. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי של המבקש, שוב אין מנוס מן המסקנה כי אין בעונש שהושת עליו אין חומרה כלשהי המצדיקה קיומו של ערעור בפני בית משפט זה.

אי-לכך, הבקשה נדחית.