רע"פ 9499/01 גית אניס עבד אלודוד נ. מדינת ישראל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו התקבל ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, במספר עבירות, ובהן - תשעה מקרים של פריצה לרכב, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, התחזות כאדם אחר, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, ושיבוש הליכי משפט. בית משפט השלום הטיל על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר בגין העבירות האמורות, והורה על הפעלתו, במצטבר, של עונש מאסר מותנה של 12 חודשי מאסר, שהוטל עליו בגין הרשעה קודמת (עונש מותנה נוסף הופעל באופן חופף לתקופת המאסר האמורה). המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש שנגזר על המבקש. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, לאור המלצת בית המשפט, הושגה הסכמה בין הצדדים (כאשר המבקש מיוצג על ידי עורך דין מהסנגוריה הציבורית), ובהתאם להסכמה זו החמיר בית המשפט את עונשו של המבקש בגין העבירות נשוא כתב האישום דנן והעמידו על 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי לא שינה מהחלטת בית משפט השלום לגבי הפעלת עונש המאסר המותנה שהוטל על המבקש. עתה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המבקש טוען, כי העונש שהוטל עליו הנו עונש חמור. הוא מבקש את בית המשפט להתחשב במצבו האישי, ובעובדה כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, ולהקל בעונשו. המדינה התנגדה לבקשה למתן רשות ערעור. עמדת הסנגוריה הציבורית, כפי שעולה מהודעה שהגישה לבית המשפט, היא כי "אין מקום להגשת נימוקי ערעור מטעמה".

דין הבקשה להידחות. לא מצאתי עילה ליתן רשות ערעור בדרגה שלישית, ולהתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש. גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי אינו חמור יתר על המידה, לאור ריבוי העבירות והדרך השיטתית בה פעל המבקש, שכיחותן של העבירות וחומרתן הרבה, מה גם שהעונש הוחמר בהתאם להסכמה שהושגה בין המבקש, כשהוא מיוצג על ידי עורך דין, לבין המשיבה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.