רע"פ 9506/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש, יליד שנת 1988, לבית-משפט השלום לנוער בבאר שבע, נטען כי ביום 23.5.04, הוא צרב באמצעות סיגריה – בצוותא עם אנשים נוספים – את ידי המתלונן, אדם כבן 40 הסובל מפיגור שכלי קל, ואיים עליו פן ידווח לאיש אודות מעשה זה. עוד נטען, כי ביום 22.6.04 הודיע המבקש למתלונן כי אם לא יעביר לידיו סכום כסף עד למחרת היום, הוא יהרוג אותו, וכי ביום 12.8.04, הוא הצמיד סכין לגרונו של המתלונן ואיים עליו בשנית כי יהרוג אותו ויידה אבנים לעברו.

2.להוכחת אשמתו של המבקש באירועים אלה, הביאה המשיבה בפני בית-משפט השלום את עדות המתלונן, עדות המדריכים המטפלים בו במעון בו הוא שוהה, ואף תעודות רפואיות המעידות על מצבו הקשה לאחר ביצוען של העבירות. המבקש, מצדו, גרס כי אין להרשיעו על יסוד תעודה רפואית שהתאריך הנקוב בה אינו תואם לאירוע הראשון הנזכר בכתב האישום, ועל יסוד עדות בלתי מהימנה של מתלונן הלוקה בשכלו. המבקש אף הציג אליבי ביחס לאירוע מיום 12.8.04, לפיו שהה בביתו באותה עת. בית-משפט השלום זיכה את המבקש מחמת הספק מן העבירה שיוחסה לו באישום הראשון, אולם ביכר את גרסתה של המשיבה בנוגע להשתלשלות האירועים הנוספים, והרשיע את המבקש בשתי עבירות של סחיטה באיומים, עבירות לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נוכח בקשת המבקש, צורפו תיקים פליליים נוספים בהם הוא הורשע בעבירות של הפרת הוראה חוקית, שימוש ברכב ללא רשות והחזקת סכין שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 287(א), 413ג לחוק.

3.תסקיר שירות המבחן מיום 11.4.06 העלה כי המבקש רואה את עצמו כקורבן של ההליכים המשפטיים, וכי הוא סרב לשתף פעולה עם נציגי השירות. לפיכך, לא הומלץ על תהליך טיפולי-שיקומי. עם זאת, נוכח העדרו של עבר פלילי מכביד והזמן הרב שחלף מאז ביצוען של העבירות, הוצע להסתפק בהרשעת המערער, בהטלת מאסר על-תנאי ובחיובו לשלם למתלונן פיצוי כספי. בית-משפט השלום ייחס חשיבות רבה לכך שהמבקש לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, וגזר את דינו לשלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, שישה חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2,000 ש"ח.

4.המשיבה ערערה כנגד קולת העונש לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וטענה כי נוכח מספרן הרב של העבירות והחומרה הגלומה בהן, לא יהיה במאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות כדי להרתיע את המבקש, וביקשה לגזור לו מאסר בו ישא מאחורי סורג ובריח. בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא נ' הנדל והשופטים י' פלפל וש' דברת) החליט לקבל את הערעור, ובשים לב להיות המבקש קטין בעת ביצוע העבירות, גזר לו חמישה חודשי מאסר בפועל.

5.עתה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער, ובין היתר טען כי היה על בית-המשפט המחוזי להורות על הגשת תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן, נוכח הוראת סעיף 38 לחוק העונשין וסעיף 1 לאכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין המבחן), התשכ"ד-1964, ולא להסתפק בתסקיר אשר הוגש לבית-משפט השלום, כשבעה חודשים עובר לשמיעת הערעור.

6.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים חריגים, אשר אינם מתקיימים בעניינו הפרטני של המבקש (רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). לגופם של דברים אציין, כי בפני בית-המשפט המחוזי עמד תסקיר קודם של שירות המבחן, ומשכך, חלה בעניינו של המבקש הוראת סעיף 1(3) לאכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין המבחן), התשכ"ד-1964, הקובעת כי אם הוגש לבית-המשפט תסקיר של קצין המבחן בתוך 12 החודשים האחרונים לפני מתן גזר-הדין, אין צורך בעריכתו של תסקיר חדש.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.